1:1 ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את-העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים
1:2 ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן-המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על-ראשו ויהי בבאו אל-דוד ויפל ארצה וישתחו
1:3 ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי
1:4 ויאמר אליו דוד מה-היה הדבר הגד-נא לי ויאמר אשר-נס העם מן-המלחמה וגם-הרבה נפל מן-העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו
1:5 ויאמר דוד אל-הנער המגיד לו איך ידעת כי-מת שאול ויהונתן בנו
1:6 ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על-חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו
1:7 ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני
1:8 ויאמר לי מי-אתה ויאמר אליו עמלקי אנכי
1:9 ויאמר אלי עמד-נא עלי ומתתני כי אחזני השבץ כי-כל-עוד נפשי בי
1:10 ואעמד עליו ואמתתהו כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר אשר על-ראשו ואצעדה אשר על-זרעו ואביאם אל-אדני הנה
1:11 ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל-האנשים אשר אתו
1:12 ויספדו ויבכו ויצמו עד-הערב על-שאול ועל-יהונתן בנו ועל-עם יהוה ועל-בית ישראל כי נפלו בחרב
1:13 ויאמר דוד אל-הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן-איש גר עמלקי אנכי
1:14 ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את-משיח יהוה
1:15 ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע-בו ויכהו וימת
1:16 ויאמר אליו דוד דמיך על-ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את-משיח יהוה
1:17 ויקנן דוד את-הקינה הזאת על-שאול ועל-יהונתן בנו
1:18 ויאמר ללמד בני-יהודה קשת הנה כתובה על-ספר הישר
1:19 הצבי ישראל על-במותיך חלל איך נפלו גבורים
1:20 אל-תגידו בגת אל-תבשרו בחוצת אשקלון פן-תשמחנה בנות פלשתים פן-תעלזנה בנות הערלים
1:21 הרי בגלבע אל-טל ואל-מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן
1:22 מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם
1:23 שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו
1:24 בנות ישראל אל-שאול בכינה המלבשכם שני עם-עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן
1:25 איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על-במותיך חלל
1:26 צר-לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים
1:27 איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה
2:1 ויהי אחרי-כן וישאל דוד ביהוה לאמר האעלה באחת ערי יהודה ויאמר יהוה אליו עלה ויאמר דוד אנה אעלה ויאמר חברנה
2:2 ויעל שם דוד וגם שתי נשיו אחינעם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי
2:3 ואנשיו אשר-עמו העלה דוד איש וביתו וישבו בערי חברון
2:4 ויבאו אנשי יהודה וימשחו-שם את-דוד למלך על-בית יהודה ויגדו לדוד לאמר אנשי יביש גלעד אשר קברו את-שאול
2:5 וישלח דוד מלאכים אל-אנשי יביש גלעד ויאמר אליהם ברכים אתם ליהוה אשר עשיתם החסד הזה עם-אדניכם עם-שאול ותקברו אתו
2:6 ועתה יעש-יהוה עמכם חסד ואמת וגם אנכי אעשה אתכם הטובה הזאת אשר עשיתם הדבר הזה
2:7 ועתה תחזקנה ידיכם והיו לבני-חיל כי-מת אדניכם שאול וגם-אתי משחו בית-יהודה למלך עליהם
2:8 ואבנר בן-נר שר-צבא אשר לשאול לקח את-איש בשת בן-שאול ויעברהו מחנים
2:9 וימלכהו אל-הגלעד ואל-האשורי ואל-יזרעאל ועל-אפרים ועל-בנימן ועל-ישראל כלה
2:10 בן-ארבעים שנה איש-בשת בן-שאול במלכו על-ישראל ושתים שנים מלך אך בית יהודה היו אחרי דוד
2:11 ויהי מספר הימים אשר היה דוד מלך בחברון על-בית יהודה שבע שנים וששה חדשים
2:12 ויצא אבנר בן-נר ועבדי איש-בשת בן-שאול ממחנים גבעונה
2:13 ויואב בן-צרויה ועבדי דוד יצאו ויפגשום על-ברכת גבעון יחדו וישבו אלה על-הברכה מזה ואלה על-הברכה מזה
2:14 ויאמר אבנר אל-יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו ויאמר יואב יקמו
2:15 ויקמו ויעברו במספר שנים עשר לבנימן ולאיש בשת בן-שאול ושנים עשר מעבדי דוד
2:16 ויחזקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדו ויקרא למקום ההוא חלקת הצרים אשר בגבעון
2:17 ותהי המלחמה קשה עד-מאד ביום ההוא וינגף אבנר ואנשי ישראל לפני עבדי דוד
2:18 ויהיו-שם שלשה בני צרויה יואב ואבישי ועשהאל ועשהאל קל ברגליו כאחד הצבים אשר בשדה
2:19 וירדף עשהאל אחרי אבנר ולא-נטה ללכת על-הימין ועל-השמאול מאחרי אבנר
2:20 ויפן אבנר אחריו ויאמר האתה זה עשהאל ויאמר אנכי
2:21 ויאמר לו אבנר נטה לך על-ימינך או על-שמאלך ואחז לך אחד מהנערים וקח-לך את-חלצתו ולא-אבה עשהאל לסור מאחריו
2:22 ויסף עוד אבנר לאמר אל-עשהאל סור לך מאחרי למה אככה ארצה ואיך אשא פני אל-יואב אחיך
2:23 וימאן לסור ויכהו אבנר באחרי החנית אל-החמש ותצא החנית מאחריו ויפל-שם וימת תחתו ויהי כל-הבא אל-המקום אשר-נפל שם עשהאל וימת ויעמדו
2:24 וירדפו יואב ואבישי אחרי אבנר והשמש באה והמה באו עד-גבעת אמה אשר על-פני-גיח דרך מדבר גבעון
2:25 ויתקבצו בני-בנימן אחרי אבנר ויהיו לאגדה אחת ויעמדו על ראש-גבעה אחת
2:26 ויקרא אבנר אל-יואב ויאמר הלנצח תאכל חרב הלוא ידעתה כי-מרה תהיה באחרונה ועד-מתי לא-תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם
2:27 ויאמר יואב חי האלהים כי לולא דברת כי אז מהבקר נעלה העם איש מאחרי אחיו
2:28 ויתקע יואב בשופר ויעמדו כל-העם ולא-ירדפו עוד אחרי ישראל ולא-יספו עוד להלחם
2:29 ואבנר ואנשיו הלכו בערבה כל הלילה ההוא ויעברו את-הירדן וילכו כל-הבתרון ויבאו מחנים
2:30 ויואב שב מאחרי אבנר ויקבץ את-כל-העם ויפקדו מעבדי דוד תשעה-עשר איש ועשהאל
2:31 ועבדי דוד הכו מבנימן ובאנשי אבנר שלש-מאות וששים איש מתו
2:32 וישאו את-עשהאל ויקברהו בקבר אביו אשר בית לחם וילכו כל-הלילה יואב ואנשיו ויאר להם בחברון
3:1 ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים
3:2 וילדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינעם היזרעאלת
3:3 ומשנהו כלאב לאביגל אשת נבל הכרמלי והשלשי אבשלום בן-מעכה בת-תלמי מלך גשור
3:4 והרביעי אדניה בן-חגית והחמישי שפטיה בן-אביטל
3:5 והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון
3:6 ויהי בהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד ואבנר היה מתחזק בבית שאול
3:7 ולשאול פלגש ושמה רצפה בת-איה ויאמר אל-אבנר מדוע באתה אל-פילגש אבי
3:8 ויחר לאבנר מאד על-דברי איש-בשת ויאמר הראש כלב אנכי אשר ליהודה היום אעשה-חסד עם-בית שאול אביך אל-אחיו ואל-מרעהו ולא המציתך ביד-דוד ותפקד עלי עון האשה היום
3:9 כה-יעשה אלהים לאבנר וכה יסיף לו כי כאשר נשבע יהוה לדוד כי-כן אעשה-לו
3:10 להעביר הממלכה מבית שאול ולהקים את-כסא דוד על-ישראל ועל-יהודה מדן ועד-באר שבע
3:11 ולא-יכל עוד להשיב את-אבנר דבר מיראתו אתו
3:12 וישלח אבנר מלאכים אל-דוד תחתו לאמר למי-ארץ לאמר כרתה בריתך אתי והנה ידי עמך להסב אליך את-כל-ישראל
3:13 ויאמר טוב אני אכרת אתך ברית אך דבר אחד אנכי שאל מאתך לאמר לא-תראה את-פני כי אם-לפני הביאך את מיכל בת-שאול בבאך לראות את-פני
3:14 וישלח דוד מלאכים אל-איש-בשת בן-שאול לאמר תנה את-אשתי את-מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים
3:15 וישלח איש בשת ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בן-לוש
3:16 וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה עד-בחרים ויאמר אליו אבנר לך שוב וישב
3:17 ודבר-אבנר היה עם-זקני ישראל לאמר גם-תמול גם-שלשם הייתם מבקשים את-דוד למלך עליכם
3:18 ועתה עשו כי יהוה אמר אל-דוד לאמר ביד דוד עבדי הושיע את-עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל-איביהם
3:19 וידבר גם-אבנר באזני בנימין וילך גם-אבנר לדבר באזני דוד בחברון את כל-אשר-טוב בעיני ישראל ובעיני כל-בית בנימן
3:20 ויבא אבנר אל-דוד חברון ואתו עשרים אנשים ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר-אתו משתה
3:21 ויאמר אבנר אל-דוד אקומה ואלכה ואקבצה אל-אדני המלך את-כל-ישראל ויכרתו אתך ברית ומלכת בכל אשר-תאוה נפשך וישלח דוד את-אבנר וילך בשלום
3:22 והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד ושלל רב עמם הביאו ואבנר איננו עם-דוד בחברון כי שלחו וילך בשלום
3:23 ויואב וכל-הצבא אשר-אתו באו ויגדו ליואב לאמר בא-אבנר בן-נר אל-המלך וישלחהו וילך בשלום
3:24 ויבא יואב אל-המלך ויאמר מה עשיתה הנה-בא אבנר אליך למה-זה שלחתו וילך הלוך
3:25 ידעת את-אבנר בן-נר כי לפתתך בא ולדעת את-מוצאך ואת-מבואך ולדעת את כל-אשר אתה עשה
3:26 ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישבו אתו מבור הסרה ודוד לא ידע
3:27 וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל-תוך השער לדבר אתו בשלי ויכהו שם החמש וימת בדם עשה-אל אחיו
3:28 וישמע דוד מאחרי כן ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם יהוה עד-עולם מדמי אבנר בן-נר
3:29 יחלו על-ראש יואב ואל כל-בית אביו ואל-יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר-לחם
3:30 ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר על אשר המית את-עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה
3:31 ויאמר דוד אל-יואב ואל-כל-העם אשר-אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר והמלך דוד הלך אחרי המטה
3:32 ויקברו את-אבנר בחברון וישא המלך את-קולו ויבך אל-קבר אבנר ויבכו כל-העם
3:33 ויקנן המלך אל-אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר
3:34 ידך לא-אסרות ורגליך לא-לנחשתים הגשו כנפול לפני בני-עולה נפלת ויספו כל-העם לבכות עליו
3:35 ויבא כל-העם להברות את-דוד לחם בעוד היום וישבע דוד לאמר כה יעשה-לי אלהים וכה יסיף כי אם-לפני בוא-השמש אטעם-לחם או כל-מאומה
3:36 וכל-העם הכירו וייטב בעיניהם ככל אשר עשה המלך בעיני כל-העם טוב
3:37 וידעו כל-העם וכל-ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את-אבנר בן-נר
3:38 ויאמר המלך אל-עבדיו הלוא תדעו כי-שר וגדול נפל היום הזה בישראל
3:39 ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני ישלם יהוה לעשה הרעה כרעתו
4:1 וישמע בן-שאול כי מת אבנר בחברון וירפו ידיו וכל-ישראל נבהלו
4:2 ושני אנשים שרי-גדודים היו בן-שאול שם האחד בענה ושם השני רכב בני רמון הבארתי מבני בנימן כי גם-בארות תחשב על-בנימן
4:3 ויברחו הבארתים גתימה ויהיו-שם גרים עד היום הזה
4:4 וליהונתן בן-שאול בן נכה רגלים בן-חמש שנים היה בבא שמעת שאול ויהונתן מיזרעאל ותשאהו אמנתו ותנס ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח ושמו מפיבשת
4:5 וילכו בני-רמון הבארתי רכב ובענה ויבאו כחם היום אל-בית איש בשת והוא שכב את משכב הצהרים
4:6 והנה באו עד-תוך הבית לקחי חטים ויכהו אל-החמש ורכב ובענה אחיו נמלטו
4:7 ויבאו הבית והוא-שכב על-מטתו בחדר משכבו ויכהו וימתהו ויסירו את-ראשו ויקחו את-ראשו וילכו דרך הערבה כל-הלילה
4:8 ויבאו את-ראש איש-בשת אל-דוד חברון ויאמרו אל-המלך הנה-ראש איש-בשת בן-שאול איבך אשר בקש את-נפשך ויתן יהוה לאדני המלך נקמות היום הזה משאול ומזרעו
4:9 ויען דוד את-רכב ואת-בענה אחיו בני רמון הבארתי ויאמר להם חי-יהוה אשר-פדה את-נפשי מכל-צרה
4:10 כי המגיד לי לאמר הנה-מת שאול והוא-היה כמבשר בעיניו ואחזה בו ואהרגהו בצקלג אשר לתתי-לו בשרה
4:11 אף כי-אנשים רשעים הרגו את-איש-צדיק בביתו על-משכבו ועתה הלוא אבקש את-דמו מידכם ובערתי אתכם מן-הארץ
4:12 ויצו דוד את-הנערים ויהרגום ויקצצו את-ידיהם ואת-רגליהם ויתלו על-הברכה בחברון ואת ראש איש-בשת לקחו ויקברו בקבר-אבנר בחברון
5:1 ויבאו כל-שבטי ישראל אל-דוד חברונה ויאמרו לאמר הננו עצמך ובשרך אנחנו
5:2 גם-אתמול גם-שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה הייתה מוציא והמבי את-ישראל ויאמר יהוה לך אתה תרעה את-עמי את-ישראל ואתה תהיה לנגיד על-ישראל
5:3 ויבאו כל-זקני ישראל אל-המלך חברונה ויכרת להם המלך דוד ברית בחברון לפני יהוה וימשחו את-דוד למלך על-ישראל
5:4 בן-שלשים שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך
5:5 בחברון מלך על-יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנה על כל-ישראל ויהודה
5:6 וילך המלך ואנשיו ירושלם אל-היבסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא-תבוא הנה כי אם-הסירך העורים והפסחים לאמר לא-יבוא דוד הנה
5:7 וילכד דוד את מצדת ציון היא עיר דוד
5:8 ויאמר דוד ביום ההוא כל-מכה יבסי ויגע בצנור ואת-הפסחים ואת-העורים שנאו נפש דוד על-כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל-הבית
5:9 וישב דוד במצדה ויקרא-לה עיר דוד ויבן דוד סביב מן-המלוא וביתה
5:10 וילך דוד הלוך וגדול ויהוה אלהי צבאות עמו
5:11 וישלח חירם מלך-צר מלאכים אל-דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו-בית לדוד
5:12 וידע דוד כי-הכינו יהוה למלך על-ישראל וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל
5:13 ויקח דוד עוד פלגשים ונשים מירושלם אחרי באו מחברון ויולדו עוד לדוד בנים ובנות
5:14 ואלה שמות הילדים לו בירושלם שמוע ושובב ונתן ושלמה
5:15 ויבחר ואלישוע ונפג ויפיע
5:16 ואלישמע ואלידע ואליפלט
5:17 וישמעו פלשתים כי-משחו את-דוד למלך על-ישראל ויעלו כל-פלשתים לבקש את-דוד וישמע דוד וירד אל-המצודה
5:18 ופלשתים באו וינטשו בעמק רפאים
5:19 וישאל דוד ביהוה לאמר האעלה אל-פלשתים התתנם בידי ויאמר יהוה אל-דוד עלה כי-נתן אתן את-הפלשתים בידך
5:20 ויבא דוד בבעל-פרצים ויכם שם דוד ויאמר פרץ יהוה את-איבי לפני כפרץ מים על-כן קרא שם-המקום ההוא בעל פרצים
5:21 ויעזבו-שם את-עצביהם וישאם דוד ואנשיו
5:22 ויספו עוד פלשתים לעלות וינטשו בעמק רפאים
5:23 וישאל דוד ביהוה ויאמר לא תעלה הסב אל-אחריהם ובאת להם ממול בכאים
5:24 ויהי בשמעך את-קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ כי אז יצא יהוה לפניך להכות במחנה פלשתים
5:25 ויעש דוד כן כאשר צוהו יהוה ויך את-פלשתים מגבע עד-באך גזר
6:1 ויסף עוד דוד את-כל-בחור בישראל שלשים אלף
6:2 ויקם וילך דוד וכל-העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר-נקרא שם שם יהוה צבאות ישב הכרבים עליו
6:3 וירכבו את-ארון האלהים אל-עגלה חדשה וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה ועזא ואחיו בני אבינדב נהגים את-העגלה חדשה
6:4 וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלהים ואחיו הלך לפני הארון
6:5 ודוד וכל-בית ישראל משחקים לפני יהוה בכל עצי ברושים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים
6:6 ויבאו עד-גרן נכון וישלח עזא אל-ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר
6:7 ויחר-אף יהוה בעזה ויכהו שם האלהים על-השל וימת שם עם ארון האלהים
6:8 ויחר לדוד על אשר פרץ יהוה פרץ בעזה ויקרא למקום ההוא פרץ עזה עד היום הזה
6:9 וירא דוד את-יהוה ביום ההוא ויאמר איך יבוא אלי ארון יהוה
6:10 ולא-אבה דוד להסיר אליו את-ארון יהוה על-עיר דוד ויטהו דוד בית עבד-אדום הגתי
6:11 וישב ארון יהוה בית עבד אדם הגתי שלשה חדשים ויברך יהוה את-עבד אדם ואת-כל-ביתו
6:12 ויגד למלך דוד לאמר ברך יהוה את-בית עבד אדם ואת-כל-אשר-לו בעבור ארון האלהים וילך דוד ויעל את-ארון האלהים מבית עבד אדם עיר דוד בשמחה
6:13 ויהי כי צעדו נשאי ארון-יהוה ששה צעדים ויזבח שור ומריא
6:14 ודוד מכרכר בכל-עז לפני יהוה ודוד חגור אפוד בד
6:15 ודוד וכל-בית ישראל מעלים את-ארון יהוה בתרועה ובקול שופר
6:16 והיה ארון יהוה בא עיר דוד ומיכל בת-שאול נשקפה בעד החלון ותרא את-המלך דוד מפזז ומכרכר לפני יהוה ותבז לו בלבה
6:17 ויבאו את-ארון יהוה ויצגו אתו במקומו בתוך האהל אשר נטה-לו דוד ויעל דוד עלות לפני יהוה ושלמים
6:18 ויכל דוד מהעלות העולה והשלמים ויברך את-העם בשם יהוה צבאות
6:19 ויחלק לכל-העם לכל-המון ישראל למאיש ועד-אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת וילך כל-העם איש לביתו
6:20 וישב דוד לברך את-ביתו ותצא מיכל בת-שאול לקראת דוד ותאמר מה-נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים
6:21 ויאמר דוד אל-מיכל לפני יהוה אשר בחר-בי מאביך ומכל-ביתו לצות אתי נגיד על-עם יהוה על-ישראל ושחקתי לפני יהוה
6:22 ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם-האמהות אשר אמרת עמם אכבדה
6:23 ולמיכל בת-שאול לא-היה לה ילד עד יום מותה
7:1 ויהי כי-ישב המלך בביתו ויהוה הניח-לו מסביב מכל-איביו
7:2 ויאמר המלך אל-נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה
7:3 ויאמר נתן אל-המלך כל אשר בלבבך לך עשה כי יהוה עמך
7:4 ויהי בלילה ההוא ויהי דבר-יהוה אל-נתן לאמר
7:5 לך ואמרת אל-עבדי אל-דוד כה אמר יהוה האתה תבנה-לי בית לשבתי
7:6 כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את-בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן
7:7 בכל אשר-התהלכתי בכל-בני ישראל הדבר דברתי את-אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את-עמי את-ישראל לאמר למה לא-בניתם לי בית ארזים
7:8 ועתה כה-תאמר לעבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן-הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על-עמי על-ישראל
7:9 ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את-כל-איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ
7:10 ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא-יסיפו בני-עולה לענותו כאשר בראשונה
7:11 ולמן-היום אשר צויתי שפטים על-עמי ישראל והניחתי לך מכל-איביך והגיד לך יהוה כי-בית יעשה-לך יהוה
7:12 כי ימלאו ימיך ושכבת את-אבתיך והקימתי את-זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי את-ממלכתו
7:13 הוא יבנה-בית לשמי וכננתי את-כסא ממלכתו עד-עולם
7:14 אני אהיה-לו לאב והוא יהיה-לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם
7:15 וחסדי לא-יסור ממנו כאשר הסרתי מעם שאול אשר הסרתי מלפניך
7:16 ונאמן ביתך וממלכתך עד-עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד-עולם
7:17 ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל-דוד
7:18 ויבא המלך דוד וישב לפני יהוה ויאמר מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי כי הביאתני עד-הלם
7:19 ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה ותדבר גם אל-בית-עבדך למרחוק וזאת תורת האדם אדני יהוה
7:20 ומה-יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את-עבדך אדני יהוה
7:21 בעבור דברך וכלבך עשית את כל-הגדולה הזאת להודיע את-עבדך
7:22 על-כן גדלת אדני יהוה כי-אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר-שמענו באזנינו
7:23 ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו-אלהים לפדות-לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו
7:24 ותכונן לך את-עמך ישראל לך לעם עד-עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים
7:25 ועתה יהוה אלהים הדבר אשר דברת על-עבדך ועל-ביתו הקם עד-עולם ועשה כאשר דברת
7:26 ויגדל שמך עד-עולם לאמר יהוה צבאות אלהים על-ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך
7:27 כי-אתה יהוה צבאות אלהי ישראל גליתה את-אזן עבדך לאמר בית אבנה-לך על-כן מצא עבדך את-לבו להתפלל אליך את-התפלה הזאת
7:28 ועתה אדני יהוה אתה-הוא האלהים ודבריך יהיו אמת ותדבר אל-עבדך את-הטובה הזאת
7:29 ועתה הואל וברך את-בית עבדך להיות לעולם לפניך כי-אתה אדני יהוה דברת ומברכתך יברך בית-עבדך לעולם
8:1 ויהי אחרי-כן ויך דוד את-פלשתים ויכניעם ויקח דוד את-מתג האמה מיד פלשתים
8:2 ויך את-מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני-חבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נשאי מנחה
8:3 ויך דוד את-הדדעזר בן-רחב מלך צובה בלכתו להשיב ידו בנהר-
8:4 וילכד דוד ממנו אלף ושבע-מאות פרשים ועשרים אלף איש רגלי ויעקר דוד את-כל-הרכב ויותר ממנו מאה רכב
8:5 ותבא ארם דמשק לעזר להדדעזר מלך צובה ויך דוד בארם עשרים-ושנים אלף איש
8:6 וישם דוד נצבים בארם דמשק ותהי ארם לדוד לעבדים נושאי מנחה וישע יהוה את-דוד בכל אשר הלך
8:7 ויקח דוד את שלטי הזהב אשר היו אל עבדי הדדעזר ויביאם ירושלם
8:8 ומבטח ומברתי ערי הדדעזר לקח המלך דוד נחשת הרבה מאד
8:9 וישמע תעי מלך חמת כי הכה דוד את כל-חיל הדדעזר
8:10 וישלח תעי את-יורם-בנו אל-המלך-דוד לשאל-לו לשלום ולברכו על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו כי-איש מלחמות תעי היה הדדעזר ובידו היו כלי-כסף וכלי-זהב וכלי נחשת
8:11 גם-אתם הקדיש המלך דוד ליהוה עם-הכסף והזהב אשר הקדיש מכל-הגוים אשר כבש
8:12 מארם וממואב ומבני עמון ומפלשתים ומעמלק ומשלל הדדעזר בן-רחב מלך צובה
8:13 ויעש דוד שם בשבו מהכותו את-ארם בגיא-מלח שמונה עשר אלף
8:14 וישם באדום נצבים בכל-אדום שם נצבים ויהי כל-אדום עבדים לדוד ויושע יהוה את-דוד בכל אשר הלך
8:15 וימלך דוד על-כל-ישראל ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל-עמו
8:16 ויואב בן-צרויה על-הצבא ויהושפט בן-אחילוד מזכיר
8:17 וצדוק בן-אחיטוב ואחימלך בן-אביתר כהנים ושריה סופר
8:18 ובניהו בן-יהוידע והכרתי והפלתי ובני דוד כהנים היו
9:1 ויאמר דוד הכי יש-עוד אשר נותר לבית שאול ואעשה עמו חסד בעבור יהונתן
9:2 ולבית שאול עבד ושמו ציבא ויקראו-לו אל-דוד ויאמר המלך אליו האתה ציבא ויאמר עבדך
9:3 ויאמר המלך האפס עוד איש לבית שאול ואעשה עמו חסד אלהים ויאמר ציבא אל-המלך עוד בן ליהונתן נכה רגלים
9:4 ויאמר-לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל-המלך הנה-הוא בית מכיר בן-עמיאל בלו דבר
9:5 וישלח המלך דוד ויקחהו מבית מכיר בן-עמיאל מלו דבר
9:6 ויבא מפיבשת בן-יהונתן בן-שאול אל-דוד ויפל על-פניו וישתחו ויאמר דוד מפיבשת ויאמר הנה עבדך
9:7 ויאמר לו דוד אל-תירא כי עשה אעשה עמך חסד בעבור יהונתן אביך והשבתי לך את-כל-שדה שאול אביך ואתה תאכל לחם על-שלחני תמיד
9:8 וישתחו ויאמר מה עבדך כי פנית אל-הכלב המת אשר כמוני
9:9 ויקרא המלך אל-ציבא נער שאול ויאמר אליו כל אשר היה לשאול ולכל-ביתו נתתי לבן-אדניך
9:10 ועבדת לו את-האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת והיה לבן-אדניך לחם ואכלו ומפיבשת בן-אדניך יאכל תמיד לחם על-שלחני ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים
9:11 ויאמר ציבא אל-המלך ככל אשר יצוה אדני המלך את-עבדו כן יעשה עבדך ומפיבשת אכל על-שלחני כאחד מבני המלך
9:12 ולמפיבשת בן-קטן ושמו מיכא וכל מושב בית-ציבא עבדים למפיבשת
9:13 ומפיבשת ישב בירושלם כי על-שלחן המלך תמיד הוא אכל והוא פסח שתי רגליו
10:1 ויהי אחרי-כן וימת מלך בני עמון וימלך חנון בנו תחתיו
10:2 ויאמר דוד אעשה-חסד עם-חנון בן-נחש כאשר עשה אביו עמדי חסד וישלח דוד לנחמו ביד-עבדיו אל-אביו ויבאו עבדי דוד ארץ בני עמון
10:3 ויאמרו שרי בני-עמון אל-חנון אדניהם המכבד דוד את-אביך בעיניך כי-שלח לך מנחמים הלוא בעבור חקור את-העיר ולרגלה ולהפכה שלח דוד את-עבדיו אליך
10:4 ויקח חנון את-עבדי דוד ויגלח את-חצי זקנם ויכרת את-מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם
10:5 ויגדו לדוד וישלח לקראתם כי-היו האנשים נכלמים מאד ויאמר המלך שבו בירחו עד-יצמח זקנכם ושבתם
10:6 ויראו בני עמון כי נבאשו בדוד וישלחו בני-עמון וישכרו את-ארם בית-רחוב ואת-ארם צובא עשרים אלף רגלי ואת-מלך מעכה אלף איש ואיש טוב שנים-עשר אלף איש
10:7 וישמע דוד וישלח את-יואב ואת כל-הצבא הגברים
10:8 ויצאו בני עמון ויערכו מלחמה פתח השער וארם צובא ורחוב ואיש-טוב ומעכה לבדם בשדה
10:9 וירא יואב כי-היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור ויבחר מכל בחורי בישראל ויערך לקראת ארם
10:10 ואת יתר העם נתן ביד אבשי אחיו ויערך לקראת בני עמון
10:11 ויאמר אם-תחזק ארם ממני והיתה לי לישועה ואם-בני עמון יחזקו ממך והלכתי להושיע לך
10:12 חזק ונתחזק בעד-עמנו ובעד ערי אלהינו ויהוה יעשה הטוב בעיניו
10:13 ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה בארם וינסו מפניו
10:14 ובני עמון ראו כי-נס ארם וינסו מפני אבישי ויבאו העיר וישב יואב מעל בני עמון ויבא ירושלם
10:15 וירא ארם כי נגף לפני ישראל ויאספו יחד
10:16 וישלח הדדעזר ויצא את-ארם אשר מעבר הנהר ויבאו חילם ושובך שר-צבא הדדעזר לפניהם
10:17 ויגד לדוד ויאסף את-כל-ישראל ויעבר את-הירדן ויבא חלאמה ויערכו ארם לקראת דוד וילחמו עמו
10:18 וינס ארם מפני ישראל ויהרג דוד מארם שבע מאות רכב וארבעים אלף פרשים ואת שובך שר-צבאו הכה וימת שם
10:19 ויראו כל-המלכים עבדי הדדעזר כי נגפו לפני ישראל וישלמו את-ישראל ויעבדום ויראו ארם להושיע עוד את-בני עמון
11:1 ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלאכים וישלח דוד את-יואב ואת-עבדיו עמו ואת-כל-ישראל וישחתו את-בני עמון ויצרו על-רבה ודוד יושב בירושלם
11:2 ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על-גג בית-המלך וירא אשה רחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד
11:3 וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלוא-זאת בת-שבע בת-אליעם אשת אוריה החתי
11:4 וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטמאתה ותשב אל-ביתה
11:5 ותהר האשה ותשלח ותגד לדוד ותאמר הרה אנכי
11:6 וישלח דוד אל-יואב שלח אלי את-אוריה החתי וישלח יואב את-אוריה אל-דוד
11:7 ויבא אוריה אליו וישאל דוד לשלום יואב ולשלום העם ולשלום המלחמה
11:8 ויאמר דוד לאוריה רד לביתך ורחץ רגליך ויצא אוריה מבית המלך ותצא אחריו משאת המלך
11:9 וישכב אוריה פתח בית המלך את כל-עבדי אדניו ולא ירד אל-ביתו
11:10 ויגדו לדוד לאמר לא-ירד אוריה אל-ביתו ויאמר דוד אל-אוריה הלוא מדרך אתה בא מדוע לא-ירדת אל-ביתך
11:11 ויאמר אוריה אל-דוד הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות ואדני יואב ועבדי אדני על-פני השדה חנים ואני אבוא אל-ביתי לאכל ולשתות ולשכב עם-אשתי חיך וחי נפשך אם-אעשה את-הדבר הזה
11:12 ויאמר דוד אל-אוריה שב בזה גם-היום ומחר אשלחך וישב אוריה בירושלם ביום ההוא וממחרת
11:13 ויקרא-לו דוד ויאכל לפניו וישת וישכרהו ויצא בערב לשכב במשכבו עם-עבדי אדניו ואל-ביתו לא ירד
11:14 ויהי בבקר ויכתב דוד ספר אל-יואב וישלח ביד אוריה
11:15 ויכתב בספר לאמר הבו את-אוריה אל-מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו ונכה ומת
11:16 ויהי בשמור יואב אל-העיר ויתן את-אוריה אל-המקום אשר ידע כי אנשי-חיל שם
11:17 ויצאו אנשי העיר וילחמו את-יואב ויפל מן-העם מעבדי דוד וימת גם אוריה החתי
11:18 וישלח יואב ויגד לדוד את-כל-דברי המלחמה
11:19 ויצו את-המלאך לאמר ככלותך את כל-דברי המלחמה לדבר אל-המלך
11:20 והיה אם-תעלה חמת המלך ואמר לך מדוע נגשתם אל-העיר להלחם הלוא ידעתם את אשר-ירו מעל החומה
11:21 מי-הכה את-אבימלך בן-ירבשת הלוא-אשה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה וימת בתבץ למה נגשתם אל-החומה ואמרת גם עבדך אוריה החתי מת
11:22 וילך המלאך ויבא ויגד לדוד את כל-אשר שלחו יואב
11:23 ויאמר המלאך אל-דוד כי-גברו עלינו האנשים ויצאו אלינו השדה ונהיה עליהם עד-פתח השער
11:24 ויראו המוראים אל-עבדך מעל החומה וימותו מעבדי המלך וגם עבדך אוריה החתי מת
11:25 ויאמר דוד אל-המלאך כה-תאמר אל-יואב אל-ירע בעיניך את-הדבר הזה כי-כזה וכזה תאכל החרב החזק מלחמתך אל-העיר והרסה וחזקהו
11:26 ותשמע אשת אוריה כי-מת אוריה אישה ותספד על-בעלה
11:27 ויעבר האבל וישלח דוד ויאספה אל-ביתו ותהי-לו לאשה ותלד לו בן וירע הדבר אשר-עשה דוד בעיני יהוה
12:1 וישלח יהוה את-נתן אל-דוד ויבא אליו ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד ראש
12:2 לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד
12:3 ולרש אין-כל כי אם-כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם-בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי-לו כבת
12:4 ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא-לו ויקח את-כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו
12:5 ויחר-אף דוד באיש מאד ויאמר אל-נתן חי-יהוה כי בן-מות האיש העשה זאת
12:6 ואת-הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את-הדבר הזה ועל אשר לא-חמל
12:7 ויאמר נתן אל-דוד אתה האיש כה-אמר יהוה אלהי ישראל אנכי משחתיך למלך על-ישראל ואנכי הצלתיך מיד שאול
12:8 ואתנה לך את-בית אדניך ואת-נשי אדניך בחיקך ואתנה לך את-בית ישראל ויהודה ואם-מעט ואספה לך כהנה וכהנה
12:9 מדוע בזית את-דבר יהוה לעשות הרע בעינו את אוריה החתי הכית בחרב ואת-אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון
12:10 ועתה לא-תסור חרב מביתך עד-עולם עקב כי בזתני ותקח את-אשת אוריה החתי להיות לך לאשה
12:11 כה אמר יהוה הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את-נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם-נשיך לעיני השמש הזאת
12:12 כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את-הדבר הזה נגד כל-ישראל ונגד השמש
12:13 ויאמר דוד אל-נתן חטאתי ליהוה ויאמר נתן אל-דוד גם-יהוה העביר חטאתך לא תמות
12:14 אפס כי-נאץ נאצת את-איבי יהוה בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות
12:15 וילך נתן אל-ביתו ויגף יהוה את-הילד אשר ילדה אשת-אוריה לדוד ויאנש
12:16 ויבקש דוד את-האלהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה
12:17 ויקמו זקני ביתו עליו להקימו מן-הארץ ולא אבה ולא-ברא אתם לחם
12:18 ויהי ביום השביעי וימת הילד ויראו עבדי דוד להגיד לו כי-מת הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא-שמע בקולנו ואיך נאמר אליו מת הילד ועשה רעה
12:19 וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אל-עבדיו המת הילד ויאמרו מת
12:20 ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלתו ויבא בית-יהוה וישתחו ויבא אל-ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל
12:21 ויאמרו עבדיו אליו מה-הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם
12:22 ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני יהוה וחי הילד
12:23 ועתה מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא-ישוב אלי
12:24 וינחם דוד את בת-שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא את-שמו שלמה ויהוה אהבו
12:25 וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את-שמו ידידיה בעבור יהוה
12:26 וילחם יואב ברבת בני עמון וילכד את-עיר המלוכה
12:27 וישלח יואב מלאכים אל-דוד ויאמר נלחמתי ברבה גם-לכדתי את-עיר המים
12:28 ועתה אסף את-יתר העם וחנה על-העיר ולכדה פן-אלכד אני את-העיר ונקרא שמי עליה
12:29 ויאסף דוד את-כל-העם וילך רבתה וילחם בה וילכדה
12:30 ויקח את-עטרת-מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על-ראש דוד ושלל העיר הוציא הרבה מאד
12:31 ואת-העם אשר-בה הוציא וישם במגרה ובחרצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם במלכן וכן יעשה לכל ערי בני-עמון וישב דוד וכל-העם ירושלם
13:1 ויהי אחרי-כן ולאבשלום בן-דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן-דוד
13:2 ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחתו כי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה
13:3 ולאמנון רע ושמו יונדב בן-שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד
13:4 ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן-המלך בבקר בבקר הלוא תגיד לי ויאמר לו אמנון את-תמר אחות אבשלם אחי אני אהב
13:5 ויאמר לו יהונדב שכב על-משכבך והתחל ובא אביך לראותך ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את-הבריה למען אשר אראה ואכלתי מידה
13:6 וישכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראתו ויאמר אמנון אל-המלך תבוא-נא תמר אחתי ותלבב לעיני שתי לבבות ואברה מידה
13:7 וישלח דוד אל-תמר הביתה לאמר לכי נא בית אמנון אחיך ועשי-לו הבריה
13:8 ותלך תמר בית אמנון אחיה והוא שכב ותקח את-הבצק ותלוש ותלבב לעיניו ותבשל את-הלבבות
13:9 ותקח את-המשרת ותצק לפניו וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל-איש מעלי ויצאו כל-איש מעליו
13:10 ויאמר אמנון אל-תמר הביאי הבריה החדר ואברה מידך ותקח תמר את-הלבבות אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה החדרה
13:11 ותגש אליו לאכל ויחזק-בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי
13:12 ותאמר לו אל-אחי אל-תענני כי לא-יעשה כן בישראל אל-תעשה את-הנבלה הזאת
13:13 ואני אנה אוליך את-חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל ועתה דבר-נא אל-המלך כי לא ימנעני ממך
13:14 ולא אבה לשמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישכב אתה
13:15 וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר-לה אמנון קומי לכי
13:16 ותאמר לו אל-אודת הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר-עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמע לה
13:17 ויקרא את-נערו משרתו ויאמר שלחו-נא את-זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה
13:18 ועליה כתנת פסים כי כן תלבשן בנות-המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת אחריה
13:19 ותקח תמר אפר על-ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על-ראשה ותלך הלוך וזעקה
13:20 ויאמר אליה אבשלום אחיה האמינון אחיך היה עמך ועתה אחותי החרישי אחיך הוא אל-תשיתי את-לבך לדבר הזה ותשב תמר ושממה בית אבשלום אחיה
13:21 והמלך דוד שמע את כל-הדברים האלה ויחר לו מאד
13:22 ולא-דבר אבשלום עם-אמנון למרע ועד-טוב כי-שנא אבשלום את-אמנון על-דבר אשר ענה את תמר אחתו
13:23 ויהי לשנתים ימים ויהיו גזזים לאבשלום בבעל חצור אשר עם-אפרים ויקרא אבשלום לכל-בני המלך
13:24 ויבא אבשלום אל-המלך ויאמר הנה-נא גזזים לעבדך ילך-נא המלך ועבדיו עם-עבדך
13:25 ויאמר המלך אל-אבשלום אל-בני אל-נא נלך כלנו ולא נכבד עליך ויפרץ-בו ולא-אבה ללכת ויברכהו
13:26 ויאמר אבשלום ולא ילך-נא אתנו אמנון אחי ויאמר לו המלך למה ילך עמך
13:27 ויפרץ-בו אבשלום וישלח אתו את-אמנון ואת כל-בני המלך
13:28 ויצו אבשלום את-נעריו לאמר ראו נא כטוב לב-אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את-אמנון והמתם אתו אל-תיראו הלוא כי אנכי צויתי אתכם חזקו והיו לבני-חיל
13:29 ויעשו נערי אבשלום לאמנון כאשר צוה אבשלום ויקמו כל-בני המלך וירכבו איש על-פרדו וינסו
13:30 ויהי המה בדרך והשמעה באה אל-דוד לאמר הכה אבשלום את-כל-בני המלך ולא-נותר מהם אחד
13:31 ויקם המלך ויקרע את-בגדיו וישכב ארצה וכל-עבדיו נצבים קרעי בגדים
13:32 ויען יונדב בן-שמעה אחי-דוד ויאמר אל-יאמר אדני את כל-הנערים בני-המלך המיתו כי-אמנון לבדו מת כי-על-פי אבשלום היתה שומה מיום ענתו את תמר אחתו
13:33 ועתה אל-ישם אדני המלך אל-לבו דבר לאמר כל-בני המלך מתו כי-אם-אמנון לבדו מת
13:34 ויברח אבשלום וישא הנער הצפה את-עינו וירא והנה עם-רב הלכים מדרך אחריו מצד ההר
13:35 ויאמר יונדב אל-המלך הנה בני-המלך באו כדבר עבדך כן היה
13:36 ויהי ככלתו לדבר והנה בני-המלך באו וישאו קולם ויבכו וגם-המלך וכל-עבדיו בכו בכי גדול מאד
13:37 ואבשלום ברח וילך אל-תלמי בן-עמיחור מלך גשור ויתאבל על-בנו כל-הימים
13:38 ואבשלום ברח וילך גשור ויהי-שם שלש שנים
13:39 ותכל דוד המלך לצאת אל-אבשלום כי-נחם על-אמנון כי-מת
14:1 וידע יואב בן-צריה כי-לב המלך על-אבשלום
14:2 וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי-נא ולבשי-נא בגדי-אבל ואל-תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על-מת
14:3 ובאת אל-המלך ודברת אליו כדבר הזה וישם יואב את-הדברים בפיה
14:4 ותאמר האשה התקעית אל-המלך ותפל על-אפיה ארצה ותשתחו ותאמר הושעה המלך
14:5 ויאמר-לה המלך מה-לך ותאמר אבל אשה-אלמנה אני וימת אישי
14:6 ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את-האחד וימת אתו
14:7 והנה קמה כל-המשפחה על-שפחתך ויאמרו תני את-מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את-היורש וכבו את-גחלתי אשר נשארה לבלתי שום-לאישי שם ושארית על-פני האדמה
14:8 ויאמר המלך אל-האשה לכי לביתך ואני אצוה עליך
14:9 ותאמר האשה התקועית אל-המלך עלי אדני המלך העון ועל-בית אבי והמלך וכסאו נקי
14:10 ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא-יסיף עוד לגעת בך
14:11 ותאמר יזכר-נא המלך את-יהוה אלהיך מהרבית גאל הדם לשחת ולא ישמידו את-בני ויאמר חי-יהוה אם-יפל משערת בנך ארצה
14:12 ותאמר האשה תדבר-נא שפחתך אל-אדני המלך דבר ויאמר דברי
14:13 ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על-עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את-נדחו
14:14 כי-מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא-ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח
14:15 ועתה אשר-באתי לדבר אל-המלך אדני את-הדבר הזה כי יראני העם ותאמר שפחתך אדברה-נא אל-המלך אולי יעשה המלך את-דבר אמתו
14:16 כי ישמע המלך להציל את-אמתו מכף האיש להשמיד אתי ואת-בני יחד מנחלת אלהים
14:17 ותאמר שפחתך יהיה-נא דבר-אדני המלך למנוחה כי כמלאך האלהים כן אדני המלך לשמע הטוב והרע ויהוה אלהיך יהי עמך
14:18 ויען המלך ויאמר אל-האשה אל-נא תכחדי ממני דבר אשר אנכי שאל אתך ותאמר האשה ידבר-נא אדני המלך
14:19 ויאמר המלך היד יואב אתך בכל-זאת ותען האשה ותאמר חי-נפשך אדני המלך אם-אש להמין ולהשמיל מכל אשר-דבר אדני המלך כי-עבדך יואב הוא צוני והוא שם בפי שפחתך את כל-הדברים האלה
14:20 לבעבור סבב את-פני הדבר עשה עבדך יואב את-הדבר הזה ואדני חכם כחכמת מלאך האלהים לדעת את-כל-אשר בארץ
14:21 ויאמר המלך אל-יואב הנה-נא עשיתי את-הדבר הזה ולך השב את-הנער את-אבשלום
14:22 ויפל יואב אל-פניו ארצה וישתחו ויברך את-המלך ויאמר יואב היום ידע עבדך כי-מצאתי חן בעיניך אדני המלך אשר-עשה המלך את-דבר עבדו
14:23 ויקם יואב וילך גשורה ויבא את-אבשלום ירושלם
14:24 ויאמר המלך יסב אל-ביתו ופני לא יראה ויסב אבשלום אל-ביתו ופני המלך לא ראה
14:25 וכאבשלום לא-היה איש-יפה בכל-ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא-היה בו מום
14:26 ובגלחו את-ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי-כבד עליו וגלחו ושקל את-שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך
14:27 ויולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר היא היתה אשה יפת מראה
14:28 וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה
14:29 וישלח אבשלום אל-יואב לשלח אתו אל-המלך ולא אבה לבוא אליו וישלח עוד שנית ולא אבה לבוא
14:30 ויאמר אל-עבדיו ראו חלקת יואב אל-ידי ולו-שם שערים לכו והוצתיה באש ויצתו עבדי אבשלום את-החלקה באש
14:31 ויקם יואב ויבא אל-אבשלום הביתה ויאמר אליו למה הציתו עבדך את-החלקה אשר-לי באש
14:32 ויאמר אבשלום אל-יואב הנה שלחתי אליך לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל-המלך לאמר למה באתי מגשור טוב לי עד אני-שם ועתה אראה פני המלך ואם-יש-בי עון והמתני
14:33 ויבא יואב אל-המלך ויגד-לו ויקרא אל-אבשלום ויבא אל-המלך וישתחו לו על-אפיו ארצה לפני המלך וישק המלך לאבשלום
15:1 ויהי מאחרי כן ויעש לו אבשלום מרכבה וססים וחמשים איש רצים לפניו
15:2 והשכים אבשלום ועמד על-יד דרך השער ויהי כל-האיש אשר-יהיה-לו-ריב לבוא אל-המלך למשפט ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי-מזה עיר אתה ויאמר מאחד שבטי-ישראל עבדך
15:3 ויאמר אליו אבשלום ראה דברך טובים ונכחים ושמע אין-לך מאת המלך
15:4 ויאמר אבשלום מי-ישמני שפט בארץ ועלי יבוא כל-איש אשר-יהיה-לו-ריב ומשפט והצדקתיו
15:5 והיה בקרב-איש להשתחות לו ושלח את-ידו והחזיק לו ונשק לו
15:6 ויעש אבשלום כדבר הזה לכל-ישראל אשר-יבאו למשפט אל-המלך ויגנב אבשלום את-לב אנשי ישראל
15:7 ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל-המלך אלכה נא ואשלם את-נדרי אשר-נדרתי ליהוה בחברון
15:8 כי-נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם-ישיב ישיבני יהוה ירושלם ועבדתי את-יהוה
15:9 ויאמר-לו המלך לך בשלום ויקם וילך חברונה
15:10 וישלח אבשלום מרגלים בכל-שבטי ישראל לאמר כשמעכם את-קול השפר ואמרתם מלך אבשלום בחברון
15:11 ואת-אבשלום הלכו מאתים איש מירושלם קראים והלכים לתמם ולא ידעו כל-דבר
15:12 וישלח אבשלום את-אחיתפל הגילני יועץ דוד מעירו מגלה בזבחו את-הזבחים ויהי הקשר אמץ והעם הולך ורב את-אבשלום
15:13 ויבא המגיד אל-דוד לאמר היה לב-איש ישראל אחרי אבשלום
15:14 ויאמר דוד לכל-עבדיו אשר-אתו בירושלם קומו ונברחה כי לא-תהיה-לנו פליטה מפני אבשלום מהרו ללכת פן-ימהר והשגנו והדיח עלינו את-הרעה והכה העיר לפי-חרב
15:15 ויאמרו עבדי-המלך אל-המלך ככל אשר-יבחר אדני המלך הנה עבדיך
15:16 ויצא המלך וכל-ביתו ברגליו ויעזב המלך את עשר נשים פלגשים לשמר הבית
15:17 ויצא המלך וכל-העם ברגליו ויעמדו בית המרחק
15:18 וכל-עבדיו עברים על-ידו וכל-הכרתי וכל-הפלתי וכל-הגתים שש-מאות איש אשר-באו ברגלו מגת עברים על-פני המלך
15:19 ויאמר המלך אל-אתי הגתי למה תלך גם-אתה אתנו שוב ושב עם-המלך כי-נכרי אתה וגם-גלה אתה למקומך
15:20 תמול בואך והיום אנועך עמנו ללכת ואני הולך על אשר-אני הולך שוב והשב את-אחיך עמך חסד ואמת
15:21 ויען אתי את-המלך ויאמר חי-יהוה וחי אדני המלך כי אם-במקום אשר יהיה-שם אדני המלך אם-למות אם-לחיים כי-שם יהיה עבדך
15:22 ויאמר דוד אל-אתי לך ועבר ויעבר אתי הגתי וכל-אנשיו וכל-הטף אשר אתו
15:23 וכל-הארץ בוכים קול גדול וכל-העם עברים והמלך עבר בנחל קדרון וכל-העם עברים על-פני-דרך את-המדבר
15:24 והנה גם-צדוק וכל-הלוים אתו נשאים את-ארון ברית האלהים ויצקו את-ארון האלהים ויעל אביתר עד-תם כל-העם לעבור מן-העיר
15:25 ויאמר המלך לצדוק השב את-ארון האלהים העיר אם-אמצא חן בעיני יהוה והשבני והראני אתו ואת-נוהו
15:26 ואם כה יאמר לא חפצתי בך הנני יעשה-לי כאשר טוב בעיניו
15:27 ויאמר המלך אל-צדוק הכהן הרואה אתה שבה העיר בשלום ואחימעץ בנך ויהונתן בן-אביתר שני בניכם אתכם
15:28 ראו אנכי מתמהמה בעברות המדבר עד בוא דבר מעמכם להגיד לי
15:29 וישב צדוק ואביתר את-ארון האלהים ירושלם וישבו שם
15:30 ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ובוכה וראש לו חפוי והוא הלך יחף וכל-העם אשר-אתו חפו איש ראשו ועלו עלה ובכה
15:31 ודוד הגיד לאמר אחיתפל בקשרים עם-אבשלום ויאמר דוד סכל-נא את-עצת אחיתפל יהוה
15:32 ויהי דוד בא עד-הראש אשר-ישתחוה שם לאלהים והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על-ראשו
15:33 ויאמר לו דוד אם עברת אתי והית עלי למשא
15:34 ואם-העיר תשוב ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה עבד אביך ואני מאז ועתה ואני עבדך והפרתה לי את עצת אחיתפל
15:35 והלוא עמך שם צדוק ואביתר הכהנים והיה כל-הדבר אשר תשמע מבית המלך תגיד לצדוק ולאביתר הכהנים
15:36 הנה-שם עמם שני בניהם אחימעץ לצדוק ויהונתן לאביתר ושלחתם בידם אלי כל-דבר אשר תשמעו
15:37 ויבא חושי רעה דוד העיר ואבשלם יבא ירושלם
16:1 ודוד עבר מעט מהראש והנה ציבא נער מפי-בשת לקראתו וצמד חמרים חבשים ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ ונבל יין
16:2 ויאמר המלך אל-ציבא מה-אלה לך ויאמר ציבא החמורים לבית-המלך לרכב ולהלחם והקיץ לאכול הנערים והיין לשתות היעף במדבר
16:3 ויאמר המלך ואיה בן-אדניך ויאמר ציבא אל-המלך הנה יושב בירושלם כי אמר היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי
16:4 ויאמר המלך לצבא הנה לך כל אשר למפי-בשת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא-חן בעיניך אדני המלך
16:5 ובא המלך דוד עד-בחורים והנה משם איש יוצא ממשפחת בית-שאול ושמו שמעי בן-גרא יצא יצוא ומקלל
16:6 ויסקל באבנים את-דוד ואת-כל-עבדי המלך דוד וכל-העם וכל-הגברים מימינו ומשמאלו
16:7 וכה-אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל
16:8 השיב עליך יהוה כל דמי בית-שאול אשר מלכת תחתו ויתן יהוה את-המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי איש דמים אתה
16:9 ויאמר אבישי בן-צרויה אל-המלך למה יקלל הכלב המת הזה את-אדני המלך אעברה-נא ואסירה את-ראשו
16:10 ויאמר המלך מה-לי ולכם בני צריה כי יקלל וכי יהוה אמר לו קלל את-דוד ומי יאמר מדוע עשיתה כן
16:11 ויאמר דוד אל-אבישי ואל-כל-עבדיו הנה בני אשר-יצא ממעי מבקש את-נפשי ואף כי-עתה בן-הימיני הנחו לו ויקלל כי אמר-לו יהוה
16:12 אולי יראה יהוה בעוני והשיב יהוה לי טובה תחת קללתו היום הזה
16:13 וילך דוד ואנשיו בדרך ושמעי הלך בצלע ההר לעמתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר
16:14 ויבא המלך וכל-העם אשר-אתו עיפים וינפש שם
16:15 ואבשלום וכל-העם איש ישראל באו ירושלם ואחיתפל אתו
16:16 ויהי כאשר-בא חושי הארכי רעה דוד אל-אבשלום ויאמר חושי אל-אבשלום יחי המלך יחי המלך
16:17 ויאמר אבשלום אל-חושי זה חסדך את-רעך למה לא-הלכת את-רעך
16:18 ויאמר חושי אל-אבשלם לא כי אשר בחר יהוה והעם הזה וכל-איש ישראל לא אהיה ואתו אשב
16:19 והשנית למי אני אעבד הלוא לפני בנו כאשר עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך
16:20 ויאמר אבשלום אל-אחיתפל הבו לכם עצה מה-נעשה
16:21 ויאמר אחיתפל אל-אבשלם בוא אל-פלגשי אביך אשר הניח לשמור הבית ושמע כל-ישראל כי-נבאשת את-אביך וחזקו ידי כל-אשר אתך
16:22 ויטו לאבשלום האהל על-הגג ויבא אבשלום אל-פלגשי אביו לעיני כל-ישראל
16:23 ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל- בדבר האלהים כן כל-עצת אחיתפל גם-לדוד גם לאבשלם
17:1 ויאמר אחיתפל אל-אבשלם אבחרה נא שנים-עשר אלף איש ואקומה וארדפה אחרי-דוד הלילה
17:2 ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים והחרדתי אתו ונס כל-העם אשר-אתו והכיתי את-המלך לבדו
17:3 ואשיבה כל-העם אליך כשוב הכל האיש אשר אתה מבקש כל-העם יהיה שלום
17:4 ויישר הדבר בעיני אבשלם ובעיני כל-זקני ישראל
17:5 ויאמר אבשלום קרא נא גם לחושי הארכי ונשמעה מה-בפיו גם-הוא
17:6 ויבא חושי אל-אבשלום ויאמר אבשלום אליו לאמר כדבר הזה דבר אחיתפל הנעשה את-דברו אם-אין אתה דבר
17:7 ויאמר חושי אל-אבשלום לא-טובה העצה אשר-יעץ אחיתפל בפעם הזאת
17:8 ויאמר חושי אתה ידעת את-אביך ואת-אנשיו כי גברים המה ומרי נפש המה כדב שכול בשדה ואביך איש מלחמה ולא ילין את-העם
17:9 הנה עתה הוא-נחבא באחת הפחתים או באחד המקומת והיה כנפל בהם בתחלה ושמע השמע ואמר היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלם
17:10 והוא גם-בן-חיל אשר לבו כלב האריה המס ימס כי-ידע כל-ישראל כי-גבור אביך ובני-חיל אשר אתו
17:11 כי יעצתי האסף יאסף עליך כל-ישראל מדן ועד-באר שבע כחול אשר-על-הים לרב ופניך הלכים בקרב
17:12 ובאנו אליו באחת המקומת אשר נמצא שם ונחנו עליו כאשר יפל הטל על-האדמה ולא-נותר בו ובכל-האנשים אשר-אתו גם-אחד
17:13 ואם-אל-עיר יאסף והשיאו כל-ישראל אל-העיר ההיא חבלים וסחבנו אתו עד-הנחל עד אשר-לא-נמצא שם גם-צרור
17:14 ויאמר אבשלום וכל-איש ישראל טובה עצת חושי הארכי מעצת אחיתפל ויהוה צוה להפר את-עצת אחיתפל הטובה לבעבור הביא יהוה אל-אבשלום את-הרעה
17:15 ויאמר חושי אל-צדוק ואל-אביתר הכהנים כזאת וכזאת יעץ אחיתפל את-אבשלם ואת זקני ישראל וכזאת וכזאת יעצתי אני
17:16 ועתה שלחו מהרה והגידו לדוד לאמר אל-תלן הלילה בערבות המדבר וגם עבור תעבור פן יבלע למלך ולכל-העם אשר אתו
17:17 ויהונתן ואחימעץ עמדים בעין-רגל והלכה השפחה והגידה להם והם ילכו והגידו למלך דוד כי לא יוכלו להראות לבוא העירה
17:18 וירא אתם נער ויגד לאבשלם וילכו שניהם מהרה ויבאו אל-בית-איש בבחורים ולו באר בחצרו וירדו שם
17:19 ותקח האשה ותפרש את-המסך על-פני הבאר ותשטח עליו הרפות ולא נודע דבר
17:20 ויבאו עבדי אבשלום אל-האשה הביתה ויאמרו איה אחימעץ ויהונתן ותאמר להם האשה עברו מיכל המים ויבקשו ולא מצאו וישבו ירושלם
17:21 ויהי אחרי לכתם ויעלו מהבאר וילכו ויגדו למלך דוד ויאמרו אל-דוד קומו ועברו מהרה את-המים כי-ככה יעץ עליכם אחיתפל
17:22 ויקם דוד וכל-העם אשר אתו ויעברו את-הירדן עד-אור הבקר עד-אחד לא נעדר אשר לא-עבר את-הירדן
17:23 ואחיתפל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את-החמור ויקם וילך אל-ביתו אל-עירו ויצו אל-ביתו ויחנק וימת ויקבר בקבר אביו
17:24 ודוד בא מחנימה ואבשלם עבר את-הירדן הוא וכל-איש ישראל עמו
17:25 ואת-עמשא שם אבשלם תחת יואב על-הצבא ועמשא בן-איש ושמו יתרא הישראלי אשר-בא אל-אביגל בת-נחש אחות צרויה אם יואב
17:26 ויחן ישראל ואבשלם ארץ הגלעד
17:27 ויהי כבוא דוד מחנימה ושבי בן-נחש מרבת בני-עמון ומכיר בן-עמיאל מלא דבר וברזלי הגלעדי מרגלים
17:28 משכב וספות וכלי יוצר וחטים ושערים וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי
17:29 ודבש וחמאה וצאן ושפות בקר הגישו לדוד ולעם אשר-אתו לאכול כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר
18:1 ויפקד דוד את-העם אשר אתו וישם עליהם שרי אלפים ושרי מאות
18:2 וישלח דוד את-העם השלשית ביד-יואב והשלשית ביד אבישי בן-צרויה אחי יואב והשלשת ביד אתי הגתי ויאמר המלך אל-העם יצא אצא גם-אני עמכם
18:3 ויאמר העם לא תצא כי אם-נס ננוס לא-ישימו אלינו לב ואם-ימתו חצינו לא-ישימו אלינו לב כי-עתה כמנו עשרה אלפים ועתה טוב כי-תהיה-לנו מעיר לעזיר
18:4 ויאמר אליהם המלך אשר-ייטב בעיניכם אעשה ויעמד המלך אל-יד השער וכל-העם יצאו למאות ולאלפים
18:5 ויצו המלך את-יואב ואת-אבישי ואת-אתי לאמר לאט-לי לנער לאבשלום וכל-העם שמעו בצות המלך את-כל-השרים על-דבר אבשלום
18:6 ויצא העם השדה לקראת ישראל ותהי המלחמה ביער אפרים
18:7 וינגפו שם עם ישראל לפני עבדי דוד ותהי-שם המגפה גדולה ביום ההוא עשרים אלף
18:8 ותהי-שם המלחמה נפצית על-פני כל-הארץ וירב היער לאכל בעם מאשר אכלה החרב ביום ההוא
18:9 ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רכב על-הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר-תחתיו עבר
18:10 וירא איש אחד ויגד ליואב ויאמר הנה ראיתי את-אבשלם תלוי באלה
18:11 ויאמר יואב לאיש המגיד לו והנה ראית ומדוע לא-הכיתו שם ארצה ועלי לתת לך עשרה כסף וחגרה אחת
18:12 ויאמר האיש אל-יואב ולא אנכי שקל על-כפי אלף כסף לא-אשלח ידי אל-בן-המלך כי באזנינו צוה המלך אתך ואת-אבישי ואת-אתי לאמר שמרו-מי בנער באבשלום
18:13 או-עשיתי בנפשו שקר וכל-דבר לא-יכחד מן-המלך ואתה תתיצב מנגד
18:14 ויאמר יואב לא-כן אחילה לפניך ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום עודנו חי בלב האלה
18:15 ויסבו עשרה נערים נשאי כלי יואב ויכו את-אבשלום וימיתהו
18:16 ויתקע יואב בשפר וישב העם מרדף אחרי ישראל כי-חשך יואב את-העם
18:17 ויקחו את-אבשלום וישליכו אתו ביער אל-הפחת הגדול ויצבו עליו גל-אבנים גדול מאד וכל-ישראל נסו איש לאהלו
18:18 ואבשלם לקח ויצב-לו בחיו את-מצבת אשר בעמק-המלך כי אמר אין-לי בן בעבור הזכיר שמי ויקרא למצבת על-שמו ויקרא לה יד אבשלם עד היום הזה
18:19 ואחימעץ בן-צדוק אמר ארוצה נא ואבשרה את-המלך כי-שפטו יהוה מיד איביו
18:20 ויאמר לו יואב לא איש בשרה אתה היום הזה ובשרת ביום אחר והיום הזה לא תבשר כי על- בן-המלך מת
18:21 ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך אשר ראיתה וישתחו כושי ליואב וירץ
18:22 ויסף עוד אחימעץ בן-צדוק ויאמר אל-יואב ויהי מה ארצה-נא גם-אני אחרי הכושי ויאמר יואב למה-זה אתה רץ בני ולכה אין-בשורה מצאת
18:23 ויהי-מה ארוץ ויאמר לו רוץ וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את-הכושי
18:24 ודוד יושב בין-שני השערים וילך הצפה אל-גג השער אל-החומה וישא את-עיניו וירא והנה-איש רץ לבדו
18:25 ויקרא הצפה ויגד למלך ויאמר המלך אם-לבדו בשורה בפיו וילך הלוך וקרב
18:26 וירא הצפה איש-אחר רץ ויקרא הצפה אל-השער ויאמר הנה-איש רץ לבדו ויאמר המלך גם-זה מבשר
18:27 ויאמר הצפה אני ראה את-מרוצת הראשון כמרצת אחימעץ בן-צדוק ויאמר המלך איש-טוב זה ואל-בשורה טובה יבוא
18:28 ויקרא אחימעץ ויאמר אל-המלך שלום וישתחו למלך לאפיו ארצה ויאמר ברוך יהוה אלהיך אשר סגר את-האנשים אשר-נשאו את-ידם באדני המלך
18:29 ויאמר המלך שלום לנער לאבשלום ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלח את-עבד המלך יואב ואת-עבדך ולא ידעתי מה
18:30 ויאמר המלך סב התיצב כה ויסב ויעמד
18:31 והנה הכושי בא ויאמר הכושי יתבשר אדני המלך כי-שפטך יהוה היום מיד כל-הקמים עליך
18:32 ויאמר המלך אל-הכושי השלום לנער לאבשלום ויאמר הכושי יהיו כנער איבי אדני המלך וכל אשר-קמו עליך לרעה
19:1 וירגז המלך ויעל על-עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי-יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני
19:2 ויגד ליואב הנה המלך בכה ויתאבל על-אבשלם
19:3 ותהי התשעה ביום ההוא לאבל לכל-העם כי-שמע העם ביום ההוא לאמר נעצב המלך על-בנו
19:4 ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם במלחמה
19:5 והמלך לאט את-פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני
19:6 ויבא יואב אל-המלך הבית ויאמר הבשת היום את-פני כל-עבדיך הממלטים את-נפשך היום ואת נפש בניך ובנתיך ונפש נשיך ונפש פלגשיך
19:7 לאהבה את-שנאיך ולשנא את-אהביך כי הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים כי ידעתי היום כי לא אבשלום חי וכלנו היום מתים כי-אז ישר בעיניך
19:8 ועתה קום צא ודבר על-לב עבדיך כי ביהוה נשבעתי כי-אינך יוצא אם-ילין איש אתך הלילה ורעה לך זאת מכל-הרעה אשר-באה עליך מנעריך עד-עתה
19:9 ויקם המלך וישב בשער ולכל-העם הגידו לאמר הנה המלך יושב בשער ויבא כל-העם לפני המלך וישראל נס איש לאהליו
19:10 ויהי כל-העם נדון בכל-שבטי ישראל לאמר המלך הצילנו מכף איבינו והוא מלטנו מכף פלשתים ועתה ברח מן-הארץ מעל אבשלום
19:11 ואבשלום אשר משחנו עלינו מת במלחמה ועתה למה אתם מחרשים להשיב את-המלך
19:12 והמלך דוד שלח אל-צדוק ואל-אביתר הכהנים לאמר דברו אל-זקני יהודה לאמר למה תהיו אחרנים להשיב את-המלך אל-ביתו ודבר כל-ישראל בא אל-המלך אל-ביתו
19:13 אחי אתם עצמי ובשרי אתם ולמה תהיו אחרנים להשיב את-המלך
19:14 ולעמשא תמרו הלוא עצמי ובשרי אתה כה יעשה-לי אלהים וכה יוסיף אם-לא שר-צבא תהיה לפני כל-הימים תחת יואב
19:15 ויט את-לבב כל-איש-יהודה כאיש אחד וישלחו אל-המלך שוב אתה וכל-עבדיך
19:16 וישב המלך ויבא עד-הירדן ויהודה בא הגלגלה ללכת לקראת המלך להעביר את-המלך את-הירדן
19:17 וימהר שמעי בן-גרא בן-הימיני אשר מבחורים וירד עם-איש יהודה לקראת המלך דוד
19:18 ואלף איש עמו מבנימן וציבא נער בית שאול וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו אתו וצלחו הירדן לפני המלך
19:19 ועברה העברה לעביר את-בית המלך ולעשות הטוב בעינו ושמעי בן-גרא נפל לפני המלך בעברו בירדן
19:20 ויאמר אל-המלך אל-יחשב-לי אדני עון ואל-תזכר את אשר העוה עבדך ביום אשר-יצא אדני-המלך מירושלם לשום המלך אל-לבו
19:21 כי ידע עבדך כי אני חטאתי והנה-באתי היום ראשון לכל-בית יוסף לרדת לקראת אדני המלך
19:22 ויען אבישי בן-צרויה ויאמר התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את-משיח יהוה
19:23 ויאמר דוד מה-לי ולכם בני צרויה כי-תהיו-לי היום לשטן היום יומת איש בישראל כי הלוא ידעתי כי היום אני-מלך על-ישראל
19:24 ויאמר המלך אל-שמעי לא תמות וישבע לו המלך
19:25 ומפבשת בן-שאול ירד לקראת המלך ולא-עשה רגליו ולא-עשה שפמו ואת-בגדיו לא כבס למן-היום לכת המלך עד-היום אשר-בא בשלום
19:26 ויהי כי-בא ירושלם לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא-הלכת עמי מפיבשת
19:27 ויאמר אדני המלך עבדי רמני כי-אמר עבדך אחבשה-לי החמור וארכב עליה ואלך את-המלך כי פסח עבדך
19:28 וירגל בעבדך אל-אדני המלך ואדני המלך כמלאך האלהים ועשה הטוב בעיניך
19:29 כי לא היה כל-בית אבי כי אם-אנשי-מות לאדני המלך ותשת את-עבדך באכלי שלחנך ומה-יש-לי עוד צדקה ולזעק עוד אל-המלך
19:30 ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את-השדה
19:31 ויאמר מפיבשת אל-המלך גם את-הכל יקח אחרי אשר-בא אדני המלך בשלום אל-ביתו
19:32 וברזלי הגלעדי ירד מרגלים ויעבר את-המלך הירדן לשלחו את-בירדן
19:33 וברזלי זקן מאד בן-שמנים שנה והוא-כלכל את-המלך בשיבתו במחנים כי-איש גדול הוא מאד
19:34 ויאמר המלך אל-ברזלי אתה עבר אתי וכלכלתי אתך עמדי בירושלם
19:35 ויאמר ברזלי אל-המלך כמה ימי שני חיי כי-אעלה את-המלך ירושלם
19:36 בן-שמנים שנה אנכי היום האדע בין-טוב לרע אם-יטעם עבדך את-אשר אכל ואת-אשר אשתה אם-אשמע עוד בקול שרים ושרות ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל-אדני המלך
19:37 כמעט יעבר עבדך את-הירדן את-המלך ולמה יגמלני המלך הגמולה הזאת
19:38 ישב-נא עבדך ואמת בעירי עם קבר אבי ואמי והנה עבדך כמהם יעבר עם-אדני המלך ועשה-לו את אשר-טוב בעיניך
19:39 ויאמר המלך אתי יעבר כמהם ואני אעשה-לו את-הטוב בעיניך וכל אשר-תבחר עלי אעשה-לך
19:40 ויעבר כל-העם את-הירדן והמלך עבר וישק המלך לברזלי ויברכהו וישב למקמו
19:41 ויעבר המלך הגלגלה וכמהן עבר עמו וכל-עם יהודה ויעברו את-המלך וגם חצי עם ישראל
19:42 והנה כל-איש ישראל באים אל-המלך ויאמרו אל-המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה ויעברו את-המלך ואת-ביתו את-הירדן וכל-אנשי דוד עמו
19:43 ויען כל-איש יהודה על-איש ישראל כי-קרוב המלך אלי ולמה זה חרה לך על-הדבר הזה האכול אכלנו מן-המלך אם-נשאת נשא לנו
19:44 ויען איש-ישראל את-איש יהודה ויאמר עשר-ידות לי במלך וגם-בדוד אני ממך ומדוע הקלתני ולא-היה דברי ראשון לי להשיב את-מלכי ויקש דבר-איש יהודה מדבר איש ישראל
20:1 ושם נקרא איש בליעל ושמו שבע בן-בכרי איש ימיני ויתקע בשפר ויאמר אין-לנו חלק בדוד ולא נחלה-לנו בבן-ישי איש לאהליו ישראל
20:2 ויעל כל-איש ישראל מאחרי דוד אחרי שבע בן-בכרי ואיש יהודה דבקו במלכם מן-הירדן ועד-ירושלם
20:3 ויבא דוד אל-ביתו ירושלם ויקח המלך את עשר-נשים פלגשים אשר הניח לשמר הבית ויתנם בית-משמרת ויכלכלם ואליהם לא-בא ותהיינה צררות עד-יום מתן אלמנות חיות
20:4 ויאמר המלך אל-עמשא הזעק-לי את-איש-יהודה שלשת ימים ואתה פה עמד
20:5 וילך עמשא להזעיק את-יהודה וייחר מן-המועד אשר יעדו
20:6 ויאמר דוד אל-אבישי עתה ירע לנו שבע בן-בכרי מן-אבשלום אתה קח את-עבדי אדניך ורדף אחריו פן-מצא לו ערים בצרות והציל עיננו
20:7 ויצאו אחריו אנשי יואב והכרתי והפלתי וכל-הגברים ויצאו מירושלם לרדף אחרי שבע בן-בכרי
20:8 הם עם-האבן הגדולה אשר בגבעון ועמשא בא לפניהם ויואב חגור מדו לבשו ועלו חגור חרב מצמדת על-מתניו בתערה והוא יצא ותפל
20:9 ויאמר יואב לעמשא השלום אתה אחי ותחז יד-ימין יואב בזקן עמשא לנשק-לו
20:10 ועמשא לא-נשמר בחרב אשר ביד-יואב ויכהו בה אל-החמש וישפך מעיו ארצה ולא-שנה לו וימת ויואב ואבישי אחיו רדף אחרי שבע בן-בכרי
20:11 ואיש עמד עליו מנערי יואב ויאמר מי אשר חפץ ביואב ומי אשר-לדוד אחרי יואב
20:12 ועמשא מתגלל בדם בתוך המסלה וירא האיש כי-עמד כל-העם ויסב את-עמשא מן-המסלה השדה וישלך עליו בגד כאשר ראה כל-הבא עליו ועמד
20:13 כאשר הגה מן-המסלה עבר כל-איש אחרי יואב לרדף אחרי שבע בן-בכרי
20:14 ויעבר בכל-שבטי ישראל אבלה ובית מעכה וכל-הברים ויקלהו ויבאו אף-אחריו
20:15 ויבאו ויצרו עליו באבלה בית המעכה וישפכו סללה אל-העיר ותעמד בחל וכל-העם אשר את-יואב משחיתם להפיל החומה
20:16 ותקרא אשה חכמה מן-העיר שמעו שמעו אמרו-נא אל-יואב קרב עד-הנה ואדברה אליך
20:17 ויקרב אליה ותאמר האשה האתה יואב ויאמר אני ותאמר לו שמע דברי אמתך ויאמר שמע אנכי
20:18 ותאמר לאמר דבר ידברו בראשנה לאמר שאל ישאלו באבל וכן התמו
20:19 אנכי שלמי אמוני ישראל אתה מבקש להמית עיר ואם בישראל למה תבלע נחלת יהוה
20:20 ויען יואב ויאמר חלילה חלילה לי אם-אבלע ואם-אשחית
20:21 לא-כן הדבר כי איש מהר אפרים שבע בן-בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד תנו-אתו לבדו ואלכה מעל העיר ותאמר האשה אל-יואב הנה ראשו משלך אליך בעד החומה
20:22 ותבוא האשה אל-כל-העם בחכמתה ויכרתו את-ראש שבע בן-בכרי וישלכו אל-יואב ויתקע בשופר ויפצו מעל-העיר איש לאהליו ויואב שב ירושלם אל-המלך
20:23 ויואב אל כל-הצבא ישראל ובניה בן-יהוידע על-הכרי ועל-הפלתי
20:24 ואדרם על-המס ויהושפט בן-אחילוד המזכיר
20:25 ושיא ספר וצדוק ואביתר כהנים
20:26 וגם עירא היארי היה כהן לדוד
21:1 ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את-פני יהוה ויאמר יהוה אל-שאול ואל-בית הדמים על-אשר-המית את-הגבענים
21:2 ויקרא המלך לגבענים ויאמר אליהם והגבענים לא מבני ישראל המה כי אם-מיתר האמרי ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני-ישראל ויהודה
21:3 ויאמר דוד אל-הגבענים מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את-נחלת יהוה
21:4 ויאמרו לו הגבענים אין-לי כסף וזהב עם-שאול ועם-ביתו ואין-לנו איש להמית בישראל ויאמר מה-אתם אמרים אעשה לכם
21:5 ויאמרו אל-המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה-לנו נשמדנו מהתיצב בכל-גבל ישראל
21:6 ינתן-לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום ליהוה בגבעת שאול בחיר יהוה ויאמר המלך אני אתן
21:7 ויחמל המלך על-מפיבשת בן-יהונתן בן-שאול על-שבעת יהוה אשר בינתם בין דוד ובין יהונתן בן-שאול
21:8 ויקח המלך את-שני בני רצפה בת-איה אשר ילדה לשאול את-ארמני ואת-מפבשת ואת-חמשת בני מיכל בת-שאול אשר ילדה לעדריאל בן-ברזלי המחלתי
21:9 ויתנם ביד הגבענים ויקיעם בהר לפני יהוה ויפלו שבעתים יחד והם המתו בימי קציר בראשנים תחלת קציר שערים
21:10 ותקח רצפה בת-איה את-השק ותטהו לה אל-הצור מתחלת קציר עד נתך-מים עליהם מן-השמים ולא-נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם ואת-חית השדה לילה
21:11 ויגד לדוד את אשר-עשתה רצפה בת-איה פלגש שאול
21:12 וילך דוד ויקח את-עצמות שאול ואת-עצמות יהונתן בנו מאת בעלי יביש גלעד אשר גנבו אתם מרחב בית-שן אשר תלום שם הפלשתים ביום הכות פלשתים את-שאול בגלבע
21:13 ויעל משם את-עצמות שאול ואת-עצמות יהונתן בנו ויאספו את-עצמות המוקעים
21:14 ויקברו את-עצמות-שאול ויהונתן-בנו בארץ בנימן בצלע בקבר קיש אביו ויעשו כל אשר-צוה המלך ויעתר אלהים לארץ אחרי-כן
21:15 ותהי-עוד מלחמה לפלשתים את-ישראל וירד דוד ועבדיו עמו וילחמו את-פלשתים ויעף דוד
21:16 וישבו בנב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה ויאמר להכות את-דוד
21:17 ויעזר-לו אבישי בן-צרויה ויך את-הפלשתי וימיתהו אז נשבעו אנשי-דוד לו לאמר לא-תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את-נר ישראל
21:18 ויהי אחרי-כן ותהי-עוד המלחמה בגוב עם-פלשתים אז הכה סבכי החשתי את-סף אשר בילדי הרפה
21:19 ותהי-עוד המלחמה בגוב עם-פלשתים ויך אלחנן בן-יערי ארגים בית הלחמי את גלית הגתי ועץ חניתו כמנור ארגים
21:20 ותהי-עוד מלחמה בגת ויהי איש מדין ואצבעת ידיו ואצבעות רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר וגם-הוא ילד להרפה
21:21 ויחרף את-ישראל ויכהו יהונתן בן-שמעי אחי דוד
21:22 את-ארבעת אלה ילדו להרפה בגת ויפלו ביד-דוד וביד עבדיו
22:1 וידבר דוד ליהוה את-דברי השירה הזאת ביום הציל יהוה אתו מכף כל-איביו ומכף שאול
22:2 ויאמר יהוה סלעי ומצדתי ומפלטי-לי
22:3 אלהי צורי אחסה-בו מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי משעי מחמס תשעני
22:4 מהלל אקרא יהוה ומאיבי אושע
22:5 כי אפפני משברי-מות נחלי בליעל יבעתני
22:6 חבלי שאול סבני קדמני מקשי-מות
22:7 בצר-לי אקרא יהוה ואל-אלהי אקרא וישמע מהיכלו קולי ושועתי באזניו
22:8 ותגעש ותרעש הארץ מוסדות השמים ירגזו ויתגעשו כי-חרה לו
22:9 עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו
22:10 ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו
22:11 וירכב על-כרוב ויעף וירא על-כנפי-רוח
22:12 וישת חשך סביבתיו סכות חשרת-מים עבי שחקים
22:13 מנגה נגדו בערו גחלי-אש
22:14 ירעם מן-שמים יהוה ועליון יתן קולו
22:15 וישלח חצים ויפיצם ברק ויהמם
22:16 ויראו אפקי ים יגלו מסדות תבל בגערת יהוה מנשמת רוח אפו
22:17 ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים
22:18 יצילני מאיבי עז משנאי כי אמצו ממני
22:19 יקדמני ביום אידי ויהי יהוה משען לי
22:20 ויצא למרחב אתי יחלצני כי-חפץ בי
22:21 יגמלני יהוה כצדקתי כבר ידי ישיב לי
22:22 כי שמרתי דרכי יהוה ולא רשעתי מאלהי
22:23 כי כל-משפטו לנגדי וחקתיו לא-אסור ממנה
22:24 ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני
22:25 וישב יהוה לי כצדקתי כברי לנגד עיניו
22:26 עם-חסיד תתחסד עם-גבור תמים תתמם
22:27 עם-נבר תתבר ועם-עקש תתפל
22:28 ואת-עם עני תושיע ועיניך על-רמים תשפיל
22:29 כי-אתה נירי יהוה ויהוה יגיה חשכי
22:30 כי בכה ארוץ גדוד באלהי אדלג-שור
22:31 האל תמים דרכו אמרת יהוה צרופה מגן הוא לכל החסים בו
22:32 כי מי-אל מבלעדי יהוה ומי צור מבלעדי אלהינו
22:33 האל מעוזי חיל ויתר תמים דרכו
22:34 משוה רגליו כאילות ועל במותי יעמדני
22:35 מלמד ידי למלחמה ונחת קשת-נחושה זרעתי
22:36 ותתן-לי מגן ישעך וענתך תרבני
22:37 תרחיב צעדי תחתני ולא מעדו קרסלי
22:38 ארדפה איבי ואשמידם ולא אשוב עד-כלותם
22:39 ואכלם ואמחצם ולא יקומון ויפלו תחת רגלי
22:40 ותזרני חיל למלחמה תכריע קמי תחתני
22:41 ואיבי תתה לי ערף משנאי ואצמיתם
22:42 ישעו ואין משיע אל-יהוה ולא ענם
22:43 ואשחקם כעפר-ארץ כטיט-חוצות אדקם ארקעם
22:44 ותפלטני מריבי עמי תשמרני לראש גוים עם לא-ידעתי יעבדני
22:45 בני נכר יתכחשו-לי לשמוע אזן ישמעו לי
22:46 בני נכר יבלו ויחגרו ממסגרותם
22:47 חי-יהוה וברוך צורי וירם אלהי צור ישעי
22:48 האל הנתן נקמת לי ומוריד עמים תחתני
22:49 ומוציאי מאיבי ומקמי תרוממני מאיש חמסים תצילני
22:50 על-כן אודך יהוה בגוים ולשמך אזמר
22:51 מגדיל ישועות מלכו ועשה-חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד-עולם
23:1 ואלה דברי דוד האחרנים נאם דוד בן-ישי ונאם הגבר הקם על משיח אלהי יעקב ונעים זמרות ישראל
23:2 רוח יהוה דבר-בי ומלתו על-לשוני
23:3 אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים
23:4 וכאור בקר יזרח-שמש בקר לא עבות מנגה ממטר דשא מארץ
23:5 כי-לא-כן ביתי עם-אל כי ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמרה כי-כל-ישעי וכל-חפץ כי-לא יצמיח
23:6 ובליעל כקוץ מנד כלהם כי-לא ביד יקחו
23:7 ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית ובאש שרוף ישרפו בשבת
23:8 אלה שמות הגברים אשר לדוד ישב בשבת תחכמני ראש השלשי הוא עדינו העצנו על-שמנה מאות חלל בפעם אחד
23:9 ואחרו אלעזר בן-דדי בן-אחחי בשלשה גברים עם-דוד בחרפם בפלשתים נאספו-שם למלחמה ויעלו איש ישראל
23:10 הוא קם ויך בפלשתים עד כי-יגעה ידו ותדבק ידו אל-החרב ויעש יהוה תשועה גדולה ביום ההוא והעם ישבו אחריו אך-לפשט
23:11 ואחריו שמא בן-אגא הררי ויאספו פלשתים לחיה ותהי-שם חלקת השדה מלאה עדשים והעם נס מפני פלשתים
23:12 ויתיצב בתוך-החלקה ויצילה ויך את-פלשתים ויעש יהוה תשועה גדולה
23:13 וירדו שלשים מהשלשים ראש ויבאו אל-קציר אל-דוד אל-מערת עדלם וחית פלשתים חנה בעמק רפאים
23:14 ודוד אז במצודה ומצב פלשתים אז בית לחם
23:15 ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית-לחם אשר בשער
23:16 ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים וישאבו-מים מבאר בית-לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל-דוד ולא אבה לשתותם ויסך אתם ליהוה
23:17 ויאמר חלילה לי יהוה מעשתי זאת הדם האנשים ההלכים בנפשותם ולא אבה לשתותם אלה עשו שלשת הגברים
23:18 ואבישי אחי יואב בן-צרויה הוא ראש השלשי והוא עורר את-חניתו על-שלש מאות חלל ולו-שם בשלשה
23:19 מן-השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר ועד-השלשה לא-בא
23:20 ובניהו בן-יהוידע בן-איש-חי רב-פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אראל מואב והוא ירד והכה את-האריה בתוך הבאר ביום השלג
23:21 והוא-הכה את-איש מצרי אשר מראה וביד המצרי חנית וירד אליו בשבט ויגזל את-החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו
23:22 אלה עשה בניהו בן-יהוידע ולו-שם בשלשה הגברים
23:23 מן-השלשים נכבד ואל-השלשה לא-בא וישמהו דוד אל-משמעתו
23:24 עשה-אל אחי-יואב בשלשים אלחנן בן-דדו בית לחם
23:25 שמה החרדי אליקא החרדי
23:26 חלץ הפלטי עירא בן-עקש התקועי
23:27 אביעזר הענתתי מבני החשתי
23:28 צלמון האחחי מהרי הנטפתי
23:29 חלב בן-בענה הנטפתי אתי בן-ריבי מגבעת בני בנימן
23:30 בניהו פרעתני הדי מנחלי געש
23:31 אבי-עלבון הערבתי עזמות הברחמי
23:32 אליחבא השעלבני בני ישן יהונתן
23:33 שמה ההררי אחיאם בן-שרר האררי
23:34 אליפלט בן-אחסבי בן-המעכתי אליעם בן-אחיתפל הגלני
23:35 חצרו הכרמלי פערי הארבי
23:36 יגאל בן-נתן מצבה בני הגדי
23:37 צלק העמני נחרי הבארתי נשאי כלי יואב בן-צריה
23:38 עירא היתרי גרב היתרי
23:39 אוריה החתי כל שלשים ושבעה
24:1 ויסף אף-יהוה לחרות בישראל ויסת את-דוד בהם לאמר לך מנה את-ישראל ואת-יהודה
24:2 ויאמר המלך אל-יואב שר-החיל אשר-אתו שוט-נא בכל-שבטי ישראל מדן ועד-באר שבע ופקדו את-העם וידעתי את מספר העם
24:3 ויאמר יואב אל-המלך ויוסף יהוה אלהיך אל-העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני אדני-המלך ראות ואדני המלך למה חפץ בדבר הזה
24:4 ויחזק דבר-המלך אל-יואב ועל שרי החיל ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך לפקד את-העם את-ישראל
24:5 ויעברו את-הירדן ויחנו בערוער ימין העיר אשר בתוך-הנחל הגד ואל-יעזר
24:6 ויבאו הגלעדה ואל-ארץ תחתים חדשי ויבאו דנה יען וסביב אל-צידון
24:7 ויבאו מבצר-צר וכל-ערי החוי והכנעני ויצאו אל-נגב יהודה באר שבע
24:8 וישטו בכל-הארץ ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ירושלם
24:9 ויתן יואב את-מספר מפקד-העם אל-המלך ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש-חיל שלף חרב ואיש יהודה חמש-מאות אלף איש
24:10 ויך לב-דוד אתו אחרי-כן ספר את-העם ויאמר דוד אל-יהוה חטאתי מאד אשר עשיתי ועתה יהוה העבר-נא את-עון עבדך כי נסכלתי מאד
24:11 ויקם דוד בבקר ודבר-יהוה היה אל-גד הנביא חזה דוד לאמר
24:12 הלוך ודברת אל-דוד כה אמר יהוה שלש אנכי נוטל עליך בחר-לך אחת-מהם ואעשה-לך
24:13 ויבא-גד אל-דוד ויגד-לו ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם-שלשה חדשים נסך לפני-צריך והוא רדפך ואם-היות שלשת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה-אשיב שלחי דבר
24:14 ויאמר דוד אל-גד צר-לי מאד נפלה-נא ביד-יהוה כי-רבים רחמו וביד-אדם אל-אפלה
24:15 ויתן יהוה דבר בישראל מהבקר ועד-עת מועד וימת מן-העם מדן ועד-באר שבע שבעים אלף איש
24:16 וישלח ידו המלאך ירושלם לשחתה וינחם יהוה אל-הרעה ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה היה עם-גרן האורנה היבסי
24:17 ויאמר דוד אל-יהוה בראתו את-המלאך המכה בעם ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי
24:18 ויבא-גד אל-דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם ליהוה מזבח בגרן ארניה היבסי
24:19 ויעל דוד כדבר-גד כאשר צוה יהוה
24:20 וישקף ארונה וירא את-המלך ואת-עבדיו עברים עליו ויצא ארונה וישתחו למלך אפיו ארצה
24:21 ויאמר ארונה מדוע בא אדני-המלך אל-עבדו ויאמר דוד לקנות מעמך את-הגרן לבנות מזבח ליהוה ותעצר המגפה מעל העם
24:22 ויאמר ארונה אל-דוד יקח ויעל אדני המלך הטוב בעינו ראה הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים
24:23 הכל נתן ארונה המלך למלך ויאמר ארונה אל-המלך יהוה אלהיך ירצך
24:24 ויאמר המלך אל-ארונה לא כי-קנו אקנה מאותך במחיר ולא אעלה ליהוה אלהי עלות חנם ויקן דוד את-הגרן ואת-הבקר בכסף שקלים חמשים
24:25 ויבן שם דוד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויעתר יהוה לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל