1:1 ויהי איש אחד מן-הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן-ירחם בן-אליהוא בן-תחו בן-צוף אפרתי
1:2 ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פננה ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים
1:3 ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה ושם שני בני-עלי חפני ופנחס כהנים ליהוה
1:4 ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפננה אשתו ולכל-בניה ובנותיה מנות
1:5 ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את-חנה אהב ויהוה סגר רחמה
1:6 וכעסתה צרתה גם-כעס בעבור הרעמה כי-סגר יהוה בעד רחמה
1:7 וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית יהוה כן תכעסנה ותבכה ולא תאכל
1:8 ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים
1:9 ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן ישב על-הכסא על-מזוזת היכל יהוה
1:10 והיא מרת נפש ותתפלל על-יהוה ובכה תבכה
1:11 ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם-ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא-תשכח את-אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליהוה כל-ימי חייו ומורה לא-יעלה על-ראשו
1:12 והיה כי הרבתה להתפלל לפני יהוה ועלי שמר את-פיה
1:13 וחנה היא מדברת על-לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה
1:14 ויאמר אליה עלי עד-מתי תשתכרין הסירי את-יינך מעליך
1:15 ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת-רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפך את-נפשי לפני יהוה
1:16 אל-תתן את-אמתך לפני בת-בליעל כי-מרב שיחי וכעסי דברתי עד-הנה
1:17 ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את-שלתך אשר שאלת מעמו
1:18 ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא-היו-לה עוד
1:19 וישכמו בבקר וישתחוו לפני יהוה וישבו ויבאו אל-ביתם הרמתה וידע אלקנה את-חנה אשתו ויזכרה יהוה
1:20 ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את-שמו שמואל כי מיהוה שאלתיו
1:21 ויעל האיש אלקנה וכל-ביתו לזבח ליהוה את-זבח הימים ואת-נדרו
1:22 וחנה לא עלתה כי-אמרה לאישה עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את-פני יהוה וישב שם עד-עולם
1:23 ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד-גמלך אתו אך יקם יהוה את-דברו ותשב האשה ותינק את-בנה עד-גמלה אתו
1:24 ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין ותבאהו בית-יהוה שלו והנער נער
1:25 וישחטו את-הפר ויביאו את-הנער אל-עלי
1:26 ותאמר בי אדני חי נפשך אדני אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל-יהוה
1:27 אל-הנער הזה התפללתי ויתן יהוה לי את-שאלתי אשר שאלתי מעמו
1:28 וגם אנכי השאלתהו ליהוה כל-הימים אשר היה הוא שאול ליהוה וישתחו שם ליהוה
2:1 ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה רחב פי על-אויבי כי שמחתי בישועתך
2:2 אין-קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו
2:3 אל-תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה ולא נתכנו עללות
2:4 קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל
2:5 שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד-עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה
2:6 יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל
2:7 יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף-מרומם
2:8 מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם-נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל
2:9 רגלי חסידו ישמר ורשעים בחשך ידמו כי-לא בכח יגבר-איש
2:10 יהוה יחתו מריבו עלו בשמים ירעם יהוה ידין אפסי-ארץ ויתן-עז למלכו וירם קרן משיחו
2:11 וילך אלקנה הרמתה על-ביתו והנער היה משרת את-יהוה את-פני עלי הכהן
2:12 ובני עלי בני בליעל לא ידעו את-יהוה
2:13 ומשפט הכהנים את-העם כל-איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש-השנים בידו
2:14 והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו ככה יעשו לכל-ישראל הבאים שם בשלה
2:15 גם בטרם יקטרון את-החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא-יקח ממך בשר מבשל כי אם-חי
2:16 ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח-לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו כי עתה תתן ואם-לא לקחתי בחזקה
2:17 ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את-פני יהוה כי נאצו האנשים את מנחת יהוה
2:18 ושמואל משרת את-פני יהוה נער חגור אפוד בד
2:19 ומעיל קטן תעשה-לו אמו והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את-אישה לזבח את-זבח הימים
2:20 וברך עלי את-אלקנה ואת-אשתו ואמר ישם יהוה לך זרע מן-האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל ליהוה והלכו למקמו
2:21 כי-פקד יהוה את-חנה ותהר ותלד שלשה-בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם-יהוה
2:22 ועלי זקן מאד ושמע את כל-אשר יעשון בניו לכל-ישראל ואת אשר-ישכבון את-הנשים הצבאות פתח אהל מועד
2:23 ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את-דבריכם רעים מאת כל-העם אלה
2:24 אל בני כי לוא-טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם-יהוה
2:25 אם-יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא-איש מי יתפלל-לו ולא ישמעו לקול אביהם כי-חפץ יהוה להמיתם
2:26 והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם-יהוה וגם עם-אנשים
2:27 ויבא איש-אלהים אל-עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הנגלה נגליתי אל-בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה
2:28 ובחר אתו מכל-שבטי ישראל לי לכהן לעלות על-מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את-כל-אשי בני ישראל
2:29 למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את-בניך ממני להבריאכם מראשית כל-מנחת ישראל לעמי
2:30 לכן נאם-יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד-עולם ועתה נאם-יהוה חלילה לי כי-מכבדי אכבד ובזי יקלו
2:31 הנה ימים באים וגדעתי את-זרעך ואת-זרע בית אביך מהיות זקן בביתך
2:32 והבטת צר מעון בכל אשר-ייטיב את-ישראל ולא-יהיה זקן בביתך כל-הימים
2:33 ואיש לא-אכרית לך מעם מזבחי לכלות את-עיניך ולאדיב את-נפשך וכל-מרבית ביתך ימותו אנשים
2:34 וזה-לך האות אשר יבא אל-שני בניך אל-חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם
2:35 והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני-משיחי כל-הימים
2:36 והיה כל-הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר-לחם ואמר ספחני נא אל-אחת הכהנות לאכל פת-לחם
3:1 והנער שמואל משרת את-יהוה לפני עלי ודבר-יהוה היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ
3:2 ויהי ביום ההוא ועלי שכב במקמו ועינו החלו כהות לא יוכל לראות
3:3 ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שכב בהיכל יהוה אשר-שם ארון אלהים
3:4 ויקרא יהוה אל-שמואל ויאמר הנני
3:5 וירץ אל-עלי ויאמר הנני כי-קראת לי ויאמר לא-קראתי שוב שכב וילך וישכב
3:6 ויסף יהוה קרא עוד שמואל ויקם שמואל וילך אל-עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויאמר לא-קראתי בני שוב שכב
3:7 ושמואל טרם ידע את-יהוה וטרם יגלה אליו דבר-יהוה
3:8 ויסף יהוה קרא-שמואל בשלשית ויקם וילך אל-עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויבן עלי כי יהוה קרא לנער
3:9 ויאמר עלי לשמואל לך שכב והיה אם-יקרא אליך ואמרת דבר יהוה כי שמע עבדך וילך שמואל וישכב במקומו
3:10 ויבא יהוה ויתיצב ויקרא כפעם-בפעם שמואל שמואל ויאמר שמואל דבר כי שמע עבדך
3:11 ויאמר יהוה אל-שמואל הנה אנכי עשה דבר בישראל אשר כל-שמעו תצלינה שתי אזניו
3:12 ביום ההוא אקים אל-עלי את כל-אשר דברתי אל-ביתו החל וכלה
3:13 והגדתי לו כי-שפט אני את-ביתו עד-עולם בעון אשר-ידע כי-מקללים להם בניו ולא כהה בם
3:14 ולכן נשבעתי לבית עלי אם-יתכפר עון בית-עלי בזבח ובמנחה עד-עולם
3:15 וישכב שמואל עד-הבקר ויפתח את-דלתות בית-יהוה ושמואל ירא מהגיד את-המראה אל-עלי
3:16 ויקרא עלי את-שמואל ויאמר שמואל בני ויאמר הנני
3:17 ויאמר מה הדבר אשר דבר אליך אל-נא תכחד ממני כה יעשה-לך אלהים וכה יוסיף אם-תכחד ממני דבר מכל-הדבר אשר-דבר אליך
3:18 ויגד-לו שמואל את-כל-הדברים ולא כחד ממנו ויאמר יהוה הוא הטוב בעינו יעשה
3:19 ויגדל שמואל ויהוה היה עמו ולא-הפיל מכל-דבריו ארצה
3:20 וידע כל-ישראל מדן ועד-באר שבע כי נאמן שמואל לנביא ליהוה
3:21 ויסף יהוה להראה בשלה כי-נגלה יהוה אל-שמואל בשלו בדבר יהוה
4:1 ויהי דבר-שמואל לכל-ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ויחנו על-האבן העזר ופלשתים חנו באפק
4:2 ויערכו פלשתים לקראת ישראל ותטש המלחמה וינגף ישראל לפני פלשתים ויכו במערכה בשדה כארבעת אלפים איש
4:3 ויבא העם אל-המחנה ויאמרו זקני ישראל למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים נקחה אלינו משלה את-ארון ברית יהוה ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו
4:4 וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית-יהוה צבאות ישב הכרבים ושם שני בני-עלי עם-ארון ברית האלהים חפני ופינחס
4:5 ויהי כבוא ארון ברית-יהוה אל-המחנה וירעו כל-ישראל תרועה גדולה ותהם הארץ
4:6 וישמעו פלשתים את-קול התרועה ויאמרו מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון יהוה בא אל-המחנה
4:7 ויראו הפלשתים כי אמרו בא אלהים אל-המחנה ויאמרו אוי לנו כי לא היתה כזאת אתמול שלשם
4:8 אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים המכים את-מצרים בכל-מכה במדבר
4:9 התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והייתם לאנשים ונלחמתם
4:10 וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי המכה גדולה מאד ויפל מישראל שלשים אלף רגלי
4:11 וארון אלהים נלקח ושני בני-עלי מתו חפני ופינחס
4:12 וירץ איש-בנימן מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא ומדיו קרעים ואדמה על-ראשו
4:13 ויבוא והנה עלי ישב על-הכסא יך דרך מצפה כי-היה לבו חרד על ארון האלהים והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל-העיר
4:14 וישמע עלי את-קול הצעקה ויאמר מה קול ההמון הזה והאיש מהר ויבא ויגד לעלי
4:15 ועלי בן-תשעים ושמנה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות
4:16 ויאמר האיש אל-עלי אנכי הבא מן-המערכה ואני מן-המערכה נסתי היום ויאמר מה-היה הדבר בני
4:17 ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם-שני בניך מתו חפני ופינחס וארון האלהים נלקחה
4:18 ויהי כהזכירו את-ארון האלהים ויפל מעל-הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי-זקן האיש וכבד והוא שפט את-ישראל ארבעים שנה
4:19 וכלתו אשת-פינחס הרה ללת ותשמע את-השמעה אל-הלקח ארון האלהים ומת חמיה ואישה ותכרע ותלד כי-נהפכו עליה צריה
4:20 וכעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל-תיראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא-שתה לבה
4:21 ותקרא לנער אי-כבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל-הלקח ארון האלהים ואל-חמיה ואישה
4:22 ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלהים
5:1 ופלשתים לקחו את ארון האלהים ויבאהו מאבן העזר אשדודה
5:2 ויקחו פלשתים את-ארון האלהים ויביאו אתו בית דגון ויציגו אתו אצל דגון
5:3 וישכמו אשדודים ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון יהוה ויקחו את-דגון וישבו אתו למקומו
5:4 וישכמו בבקר ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון יהוה וראש דגון ושתי כפות ידיו כרתות אל-המפתן רק דגון נשאר עליו
5:5 על-כן לא-ידרכו כהני דגון וכל-הבאים בית-דגון על-מפתן דגון באשדוד עד היום הזה
5:6 ותכבד יד-יהוה אל-האשדודים וישמם ויך אתם בעפלים את-אשדוד ואת-גבוליה
5:7 ויראו אנשי-אשדוד כי-כן ואמרו לא-ישב ארון אלהי ישראל עמנו כי-קשתה ידו עלינו ועל דגון אלהינו
5:8 וישלחו ויאספו את-כל-סרני פלשתים אליהם ויאמרו מה-נעשה לארון אלהי ישראל ויאמרו גת יסב ארון אלהי ישראל ויסבו את-ארון אלהי ישראל
5:9 ויהי אחרי הסבו אתו ותהי יד-יהוה בעיר מהומה גדולה מאד ויך את-אנשי העיר מקטן ועד-גדול וישתרו להם עפלים
5:10 וישלחו את-ארון האלהים עקרון ויהי כבוא ארון האלהים עקרון ויזעקו העקרנים לאמר הסבו אלי את-ארון אלהי ישראל להמיתני ואת-עמי
5:11 וישלחו ויאספו את-כל-סרני פלשתים ויאמרו שלחו את-ארון אלהי ישראל וישב למקמו ולא-ימית אתי ואת-עמי כי-היתה מהומת-מות בכל-העיר כבדה מאד יד האלהים שם
5:12 והאנשים אשר לא-מתו הכו בעפלים ותעל שועת העיר השמים
6:1 ויהי ארון-יהוה בשדה פלשתים שבעה חדשים
6:2 ויקראו פלשתים לכהנים ולקסמים לאמר מה-נעשה לארון יהוה הודענו במה נשלחנו למקומו
6:3 ויאמרו אם-משלחים את-ארון אלהי ישראל אל-תשלחו אתו ריקם כי-השב תשיבו לו אשם אז תרפאו ונודע לכם למה לא-תסור ידו מכם
6:4 ויאמרו מה האשם אשר נשיב לו ויאמרו מספר סרני פלשתים חמשה עפלי זהב וחמשה עכברי זהב כי-מגפה אחת לכלם ולסרניכם
6:5 ועשיתם צלמי עפליכם וצלמי עכבריכם המשחיתם את-הארץ ונתתם לאלהי ישראל כבוד אולי יקל את-ידו מעליכם ומעל אלהיכם ומעל ארצכם
6:6 ולמה תכבדו את-לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה את-לבם הלוא כאשר התעלל בהם וישלחום וילכו
6:7 ועתה קחו ועשו עגלה חדשה אחת ושתי פרות עלות אשר לא-עלה עליהם על ואסרתם את-הפרות בעגלה והשיבתם בניהם מאחריהם הביתה
6:8 ולקחתם את-ארון יהוה ונתתם אתו אל-העגלה ואת כלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אתו והלך
6:9 וראיתם אם-דרך גבולו יעלה בית שמש הוא עשה לנו את-הרעה הגדולה הזאת ואם-לא וידענו כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו
6:10 ויעשו האנשים כן ויקחו שתי פרות עלות ויאסרום בעגלה ואת-בניהם כלו בבית
6:11 וישמו את-ארון יהוה אל-העגלה ואת הארגז ואת עכברי הזהב ואת צלמי טחריהם
6:12 וישרנה הפרות בדרך על-דרך בית שמש במסלה אחת הלכו הלך וגעו ולא-סרו ימין ושמאול וסרני פלשתים הלכים אחריהם עד-גבול בית שמש
6:13 ובית שמש קצרים קציר-חטים בעמק וישאו את-עיניהם ויראו את-הארון וישמחו לראות
6:14 והעגלה באה אל-שדה יהושע בית-השמשי ותעמד שם ושם אבן גדולה ויבקעו את-עצי העגלה ואת-הפרות העלו עלה ליהוה
6:15 והלוים הורידו את-ארון יהוה ואת-הארגז אשר-אתו אשר-בו כלי-זהב וישמו אל-האבן הגדולה ואנשי בית-שמש העלו עלות ויזבחו זבחים ביום ההוא ליהוה
6:16 וחמשה סרני-פלשתים ראו וישבו עקרון ביום ההוא
6:17 ואלה טחרי הזהב אשר השיבו פלשתים אשם ליהוה לאשדוד אחד לעזה אחד לאשקלון אחד לגת אחד לעקרון אחד
6:18 ועכברי הזהב מספר כל-ערי פלשתים לחמשת הסרנים מעיר מבצר ועד כפר הפרזי ועד אבל הגדולה אשר הניחו עליה את ארון יהוה עד היום הזה בשדה יהושע בית-השמשי
6:19 ויך באנשי בית-שמש כי ראו בארון יהוה ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש ויתאבלו העם כי-הכה יהוה בעם מכה גדולה
6:20 ויאמרו אנשי בית-שמש מי יוכל לעמד לפני יהוה האלהים הקדוש הזה ואל-מי יעלה מעלינו
6:21 וישלחו מלאכים אל-יושבי קרית-יערים לאמר השבו פלשתים את-ארון יהוה רדו העלו אתו אליכם
7:1 ויבאו אנשי קרית יערים ויעלו את-ארון יהוה ויבאו אתו אל-בית אבינדב בגבעה ואת-אלעזר בנו קדשו לשמר את-ארון יהוה
7:2 ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל-בית ישראל אחרי יהוה
7:3 ויאמר שמואל אל-כל-בית ישראל לאמר אם-בכל-לבבכם אתם שבים אל-יהוה הסירו את-אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לבבכם אל-יהוה ועבדהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים
7:4 ויסירו בני ישראל את-הבעלים ואת-העשתרת ויעבדו את-יהוה לבדו
7:5 ויאמר שמואל קבצו את-כל-ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל-יהוה
7:6 ויקבצו המצפתה וישאבו-מים וישפכו לפני יהוה ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו ליהוה וישפט שמואל את-בני ישראל במצפה
7:7 וישמעו פלשתים כי-התקבצו בני-ישראל המצפתה ויעלו סרני-פלשתים אל-ישראל וישמעו בני ישראל ויראו מפני פלשתים
7:8 ויאמרו בני-ישראל אל-שמואל אל-תחרש ממנו מזעק אל-יהוה אלהינו וישענו מיד פלשתים
7:9 ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה עולה כליל ליהוה ויזעק שמואל אל-יהוה בעד ישראל ויענהו יהוה
7:10 ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים נגשו למלחמה בישראל וירעם יהוה בקול-גדול ביום ההוא על-פלשתים ויהמם וינגפו לפני ישראל
7:11 ויצאו אנשי ישראל מן-המצפה וירדפו את-פלשתים ויכום עד-מתחת לבית כר
7:12 ויקח שמואל אבן אחת וישם בין-המצפה ובין השן ויקרא את-שמה אבן העזר ויאמר עד-הנה עזרנו יהוה
7:13 ויכנעו הפלשתים ולא-יספו עוד לבוא בגבול ישראל ותהי יד-יהוה בפלשתים כל ימי שמואל
7:14 ותשבנה הערים אשר לקחו-פלשתים מאת ישראל לישראל מעקרון ועד-גת ואת-גבולן הציל ישראל מיד פלשתים ויהי שלום בין ישראל ובין האמרי
7:15 וישפט שמואל את-ישראל כל ימי חייו
7:16 והלך מדי שנה בשנה וסבב בית-אל והגלגל והמצפה ושפט את-ישראל את כל-המקומות האלה
7:17 ותשבתו הרמתה כי-שם ביתו ושם שפט את-ישראל ויבן-שם מזבח ליהוה
8:1 ויהי כאשר זקן שמואל וישם את-בניו שפטים לישראל
8:2 ויהי שם-בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה שפטים בבאר שבע
8:3 ולא-הלכו בניו בדרכו ויטו אחרי הבצע ויקחו-שחד ויטו משפט
8:4 ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל-שמואל הרמתה
8:5 ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה-לנו מלך לשפטנו ככל-הגוים
8:6 וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה-לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל-יהוה
8:7 ויאמר יהוה אל-שמואל שמע בקול העם לכל אשר-יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי-אתי מאסו ממלך עליהם
8:8 ככל-המעשים אשר-עשו מיום העלתי אתם ממצרים ועד-היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים כן המה עשים גם-לך
8:9 ועתה שמע בקולם אך כי-העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלך עליהם
8:10 ויאמר שמואל את כל-דברי יהוה אל-העם השאלים מאתו מלך
8:11 ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם את-בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו
8:12 ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי-מלחמתו וכלי רכבו
8:13 ואת-בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות
8:14 ואת-שדותיכם ואת-כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו
8:15 וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו
8:16 ואת-עבדיכם ואת-שפחותיכם ואת-בחוריכם הטובים ואת-חמוריכם יקח ועשה למלאכתו
8:17 צאנכם יעשר ואתם תהיו-לו לעבדים
8:18 וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא-יענה יהוה אתכם ביום ההוא
8:19 וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם-מלך יהיה עלינו
8:20 והיינו גם-אנחנו ככל-הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את-מלחמתנו
8:21 וישמע שמואל את כל-דברי העם וידברם באזני יהוה
8:22 ויאמר יהוה אל-שמואל שמע בקולם והמלכת להם מלך ויאמר שמואל אל-אנשי ישראל לכו איש לעירו
9:1 ויהי-איש מבן-ימין ושמו קיש בן-אביאל בן-צרור בן-בכורת בן-אפיח בן-איש ימיני גבור חיל
9:2 ולו-היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבה מכל-העם
9:3 ותאבדנה האתנות לקיש אבי שאול ויאמר קיש אל-שאול בנו קח-נא אתך את-אחד מהנערים וקום לך בקש את-האתנת
9:4 ויעבר בהר-אפרים ויעבר בארץ-שלשה ולא מצאו ויעברו בארץ-שעלים ואין ויעבר בארץ-ימיני ולא מצאו
9:5 המה באו בארץ צוף ושאול אמר לנערו אשר-עמו לכה ונשובה פן-יחדל אבי מן-האתנות ודאג לנו
9:6 ויאמר לו הנה-נא איש-אלהים בעיר הזאת והאיש נכבד כל אשר-ידבר בוא יבוא עתה נלכה שם אולי יגיד לנו את-דרכנו אשר-הלכנו עליה
9:7 ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה-נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין-להביא לאיש האלהים מה אתנו
9:8 ויסף הנער לענות את-שאול ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלהים והגיד לנו את-דרכנו
9:9 לפנים בישראל כה-אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד-הראה כי לנביא היום יקרא לפנים הראה
9:10 ויאמר שאול לנערו טוב דברך לכה נלכה וילכו אל-העיר אשר-שם איש האלהים
9:11 המה עלים במעלה העיר והמה מצאו נערות יצאות לשאב מים ויאמרו להן היש בזה הראה
9:12 ותענינה אותם ותאמרנה יש הנה לפניך מהר עתה כי היום בא לעיר כי זבח היום לעם בבמה
9:13 כבאכם העיר כן תמצאון אתו בטרם יעלה הבמתה לאכל כי לא-יאכל העם עד-באו כי-הוא יברך הזבח אחרי-כן יאכלו הקראים ועתה עלו כי-אתו כהיום תמצאון אתו
9:14 ויעלו העיר המה באים בתוך העיר והנה שמואל יצא לקראתם לעלות הבמה
9:15 ויהוה גלה את-אזן שמואל יום אחד לפני בוא-שאול לאמר
9:16 כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן ומשחתו לנגיד על-עמי ישראל והושיע את-עמי מיד פלשתים כי ראיתי את-עמי כי באה צעקתו אלי
9:17 ושמואל ראה את-שאול ויהוה ענהו הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצר בעמי
9:18 ויגש שאול את-שמואל בתוך השער ויאמר הגידה-נא לי אי-זה בית הראה
9:19 ויען שמואל את-שאול ויאמר אנכי הראה עלה לפני הבמה ואכלתם עמי היום ושלחתיך בבקר וכל אשר בלבבך אגיד לך
9:20 ולאתנות האבדות לך היום שלשת הימים אל-תשם את-לבך להם כי נמצאו ולמי כל-חמדת ישראל הלוא לך ולכל בית אביך
9:21 ויען שאול ויאמר הלוא בן-ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצערה מכל-משפחות שבטי בנימן ולמה דברת אלי כדבר הזה
9:22 ויקח שמואל את-שאול ואת-נערו ויביאם לשכתה ויתן להם מקום בראש הקרואים והמה כשלשים איש
9:23 ויאמר שמואל לטבח תנה את-המנה אשר נתתי לך אשר אמרתי אליך שים אתה עמך
9:24 וירם הטבח את-השוק והעליה וישם לפני שאול ויאמר הנה הנשאר שים-לפניך אכל כי למועד שמור-לך לאמר העם קראתי ויאכל שאול עם-שמואל ביום ההוא
9:25 וירדו מהבמה העיר וידבר עם-שאול על-הגג
9:26 וישכמו ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל-שאול הגג לאמר קומה ואשלחך ויקם שאול ויצאו שניהם הוא ושמואל החוצה
9:27 המה יורדים בקצה העיר ושמואל אמר אל-שאול אמר לנער ויעבר לפנינו ויעבר ואתה עמד כיום ואשמיעך את-דבר אלהים
10:1 ויקח שמואל את-פך השמן ויצק על-ראשו וישקהו ויאמר הלוא כי-משחך יהוה על-נחלתו לנגיד
10:2 בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם-קברת רחל בגבול בנימן בצלצח ואמרו אליך נמצאו האתנות אשר הלכת לבקש והנה נטש אביך את-דברי האתנות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני
10:3 וחלפת משם והלאה ובאת עד-אלון תבור ומצאוך שם שלשה אנשים עלים אל-האלהים בית-אל אחד נשא שלשה גדיים ואחד נשא שלשת ככרות לחם ואחד נשא נבל-יין
10:4 ושאלו לך לשלום ונתנו לך שתי-לחם ולקחת מידם
10:5 אחר כן תבוא גבעת האלהים אשר-שם נצבי פלשתים ויהי כבאך שם העיר ופגעת חבל נביאים ירדים מהבמה ולפניהם נבל ותף וחליל וכנור והמה מתנבאים
10:6 וצלחה עליך רוח יהוה והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר
10:7 והיה כי תבאינה האתות האלה לך עשה לך אשר תמצא ידך כי האלהים עמך
10:8 וירדת לפני הגלגל והנה אנכי ירד אליך להעלות עלות לזבח זבחי שלמים שבעת ימים תוחל עד-בואי אליך והודעתי לך את אשר תעשה
10:9 והיה כהפנתו שכמו ללכת מעם שמואל ויהפך-לו אלהים לב אחר ויבאו כל-האתות האלה ביום ההוא
10:10 ויבאו שם הגבעתה והנה חבל-נבאים לקראתו ותצלח עליו רוח אלהים ויתנבא בתוכם
10:11 ויהי כל-יודעו מאתמול שלשום ויראו והנה עם-נבאים נבא ויאמר העם איש אל-רעהו מה-זה היה לבן-קיש הגם שאול בנביאים
10:12 ויען איש משם ויאמר ומי אביהם על-כן היתה למשל הגם שאול בנבאים
10:13 ויכל מהתנבות ויבא הבמה
10:14 ויאמר דוד שאול אליו ואל-נערו אן הלכתם ויאמר לבקש את-האתנות ונראה כי-אין ונבוא אל-שמואל
10:15 ויאמר דוד שאול הגידה-נא לי מה-אמר לכם שמואל
10:16 ויאמר שאול אל-דודו הגד הגיד לנו כי נמצאו האתנות ואת-דבר המלוכה לא-הגיד לו אשר אמר שמואל
10:17 ויצעק שמואל את-העם אל-יהוה המצפה
10:18 ויאמר אל-בני ישראל כה-אמר יהוה אלהי ישראל אנכי העליתי את-ישראל ממצרים ואציל אתכם מיד מצרים ומיד כל-הממלכות הלחצים אתכם
10:19 ואתם היום מאסתם את-אלהיכם אשר-הוא מושיע לכם מכל-רעותיכם וצרתיכם ותאמרו לו כי-מלך תשים עלינו ועתה התיצבו לפני יהוה לשבטיכם ולאלפיכם
10:20 ויקרב שמואל את כל-שבטי ישראל וילכד שבט בנימן
10:21 ויקרב את-שבט בנימן למשפחתו ותלכד משפחת המטרי וילכד שאול בן-קיש ויבקשהו ולא נמצא
10:22 וישאלו-עוד ביהוה הבא עוד הלם איש ויאמר יהוה הנה-הוא נחבא אל-הכלים
10:23 וירצו ויקחהו משם ויתיצב בתוך העם ויגבה מכל-העם משכמו ומעלה
10:24 ויאמר שמואל אל-כל-העם הראיתם אשר בחר-בו יהוה כי אין כמהו בכל-העם וירעו כל-העם ויאמרו יחי המלך
10:25 וידבר שמואל אל-העם את משפט המלכה ויכתב בספר וינח לפני יהוה וישלח שמואל את-כל-העם איש לביתו
10:26 וגם-שאול הלך לביתו גבעתה וילכו עמו החיל אשר-נגע אלהים בלבם
10:27 ובני בליעל אמרו מה-ישענו זה ויבזהו ולא-הביאו לו מנחה ויהי כמחריש
11:1 ויעל נחש העמוני ויחן על-יבש גלעד ויאמרו כל-אנשי יביש אל-נחש כרת-לנו ברית ונעבדך
11:2 ויאמר אליהם נחש העמוני בזאת אכרת לכם בנקור לכם כל-עין ימין ושמתיה חרפה על-כל-ישראל
11:3 ויאמרו אליו זקני יביש הרף לנו שבעת ימים ונשלחה מלאכים בכל גבול ישראל ואם-אין מושיע אתנו ויצאנו אליך
11:4 ויבאו המלאכים גבעת שאול וידברו הדברים באזני העם וישאו כל-העם את-קולם ויבכו
11:5 והנה שאול בא אחרי הבקר מן-השדה ויאמר שאול מה-לעם כי יבכו ויספרו-לו את-דברי אנשי יביש
11:6 ותצלח רוח-אלהים על-שאול בשמעו את-הדברים האלה ויחר אפו מאד
11:7 ויקח צמד בקר וינתחהו וישלח בכל-גבול ישראל ביד המלאכים לאמר אשר איננו יצא אחרי שאול ואחר שמואל כה יעשה לבקרו ויפל פחד-יהוה על-העם ויצאו כאיש אחד
11:8 ויפקדם בבזק ויהיו בני-ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף
11:9 ויאמרו למלאכים הבאים כה תאמרון לאיש יביש גלעד מחר תהיה-לכם תשועה בחם השמש ויבאו המלאכים ויגידו לאנשי יביש וישמחו
11:10 ויאמרו אנשי יביש מחר נצא אליכם ועשיתם לנו ככל-הטוב בעיניכם
11:11 ויהי ממחרת וישם שאול את-העם שלשה ראשים ויבאו בתוך-המחנה באשמרת הבקר ויכו את-עמון עד-חם היום ויהי הנשארים ויפצו ולא נשארו-בם שנים יחד
11:12 ויאמר העם אל-שמואל מי האמר שאול ימלך עלינו תנו האנשים ונמיתם
11:13 ויאמר שאול לא-יומת איש ביום הזה כי היום עשה-יהוה תשועה בישראל
11:14 ויאמר שמואל אל-העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה
11:15 וילכו כל-העם הגלגל וימלכו שם את-שאול לפני יהוה בגלגל ויזבחו-שם זבחים שלמים לפני יהוה וישמח שם שאול וכל-אנשי ישראל עד-מאד
12:1 ויאמר שמואל אל-כל-ישראל הנה שמעתי בקלכם לכל אשר-אמרתם לי ואמליך עליכם מלך
12:2 ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם ואני זקנתי ושבתי ובני הנם אתכם ואני התהלכתי לפניכם מנערי עד-היום הזה
12:3 הנני ענו בי נגד יהוה ונגד משיחו את-שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת-מי עשקתי את-מי רצותי ומיד-מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם
12:4 ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ולא-לקחת מיד-איש מאומה
12:5 ויאמר אליהם עד יהוה בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד
12:6 ויאמר שמואל אל-העם יהוה אשר עשה את-משה ואת-אהרן ואשר העלה את-אבתיכם מארץ מצרים
12:7 ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני יהוה את כל-צדקות יהוה אשר-עשה אתכם ואת-אבותיכם
12:8 כאשר-בא יעקב מצרים ויזעקו אבותיכם אל-יהוה וישלח יהוה את-משה ואת-אהרן ויוציאו את-אבתיכם ממצרים וישבום במקום הזה
12:9 וישכחו את-יהוה אלהיהם וימכר אתם ביד סיסרא שר-צבא חצור וביד-פלשתים וביד מלך מואב וילחמו בם
12:10 ויזעקו אל-יהוה ויאמר חטאנו כי עזבנו את-יהוה ונעבד את-הבעלים ואת-העשתרות ועתה הצילנו מיד איבינו ונעבדך
12:11 וישלח יהוה את-ירבעל ואת-בדן ואת-יפתח ואת-שמואל ויצל אתכם מיד איביכם מסביב ותשבו בטח
12:12 ותראו כי-נחש מלך בני-עמון בא עליכם ותאמרו לי לא כי-מלך ימלך עלינו ויהוה אלהיכם מלככם
12:13 ועתה הנה המלך אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן יהוה עליכם מלך
12:14 אם-תיראו את-יהוה ועבדתם אתו ושמעתם בקלו ולא תמרו את-פי יהוה והיתם גם-אתם וגם-המלך אשר מלך עליכם אחר יהוה אלהיכם
12:15 ואם-לא תשמעו בקול יהוה ומריתם את-פי יהוה והיתה יד-יהוה בכם ובאבתיכם
12:16 גם-עתה התיצבו וראו את-הדבר הגדול הזה אשר יהוה עשה לעיניכם
12:17 הלוא קציר-חטים היום אקרא אל-יהוה ויתן קלות ומטר ודעו וראו כי-רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני יהוה לשאול לכם מלך
12:18 ויקרא שמואל אל-יהוה ויתן יהוה קלת ומטר ביום ההוא ויירא כל-העם מאד את-יהוה ואת-שמואל
12:19 ויאמרו כל-העם אל-שמואל התפלל בעד-עבדיך אל-יהוה אלהיך ואל-נמות כי-יספנו על-כל-חטאתינו רעה לשאל לנו מלך
12:20 ויאמר שמואל אל-העם אל-תיראו אתם עשיתם את כל-הרעה הזאת אך אל-תסורו מאחרי יהוה ועבדתם את-יהוה בכל-לבבכם
12:21 ולא תסורו כי אחרי התהו אשר לא-יועילו ולא יצילו כי-תהו המה
12:22 כי לא-יטש יהוה את-עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל יהוה לעשות אתכם לו לעם
12:23 גם אנכי חלילה לי מחטא ליהוה מחדל להתפלל בעדכם והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה
12:24 אך יראו את-יהוה ועבדתם אתו באמת בכל-לבבכם כי ראו את אשר-הגדל עמכם
12:25 ואם-הרע תרעו גם-אתם גם-מלככם תספו
13:1 בן-שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך על-ישראל
13:2 ויבחר-לו שאול שלשת אלפים מישראל ויהיו עם-שאול אלפים במכמש ובהר בית-אל ואלף היו עם-יונתן בגבעת בנימין ויתר העם שלח איש לאהליו
13:3 ויך יונתן את נציב פלשתים אשר בגבע וישמעו פלשתים ושאול תקע בשופר בכל-הארץ לאמר ישמעו העברים
13:4 וכל-ישראל שמעו לאמר הכה שאול את-נציב פלשתים וגם-נבאש ישראל בפלשתים ויצעקו העם אחרי שאול הגלגל
13:5 ופלשתים נאספו להלחם עם-ישראל שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים ועם כחול אשר על-שפת-הים לרב ויעלו ויחנו במכמש קדמת בית און
13:6 ואיש ישראל ראו כי צר-לו כי נגש העם ויתחבאו העם במערות ובחוחים ובסלעים ובצרחים ובברות
13:7 ועברים עברו את-הירדן ארץ גד וגלעד ושאול עודנו בגלגל וכל-העם חרדו אחריו
13:8 וייחל שבעת ימים למועד אשר שמואל ולא-בא שמואל הגלגל ויפץ העם מעליו
13:9 ויאמר שאול הגשו אלי העלה והשלמים ויעל העלה
13:10 ויהי ככלתו להעלות העלה והנה שמואל בא ויצא שאול לקראתו לברכו
13:11 ויאמר שמואל מה עשית ויאמר שאול כי-ראיתי כי-נפץ העם מעלי ואתה לא-באת למועד הימים ופלשתים נאספים מכמש
13:12 ואמר עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל ופני יהוה לא חליתי ואתאפק ואעלה העלה
13:13 ויאמר שמואל אל-שאול נסכלת לא שמרת את-מצות יהוה אלהיך אשר צוך כי עתה הכין יהוה את-ממלכתך אל-ישראל עד-עולם
13:14 ועתה ממלכתך לא-תקום בקש יהוה לו איש כלבבו ויצוהו יהוה לנגיד על-עמו כי לא שמרת את אשר-צוך יהוה
13:15 ויקם שמואל ויעל מן-הגלגל גבעת בנימן ויפקד שאול את-העם הנמצאים עמו כשש מאות איש
13:16 ושאול ויונתן בנו והעם הנמצא עמם ישבים בגבע בנימן ופלשתים חנו במכמש
13:17 ויצא המשחית ממחנה פלשתים שלשה ראשים הראש אחד יפנה אל-דרך עפרה אל-ארץ שועל
13:18 והראש אחד יפנה דרך בית חרון והראש אחד יפנה דרך הגבול הנשקף על-גי הצבעים המדברה
13:19 וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל כי-אמר פלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית
13:20 וירדו כל-ישראל הפלשתים ללטוש איש את-מחרשתו ואת-אתו ואת-קרדמו ואת מחרשתו
13:21 והיתה הפצירה פים למחרשת ולאתים ולשלש קלשון ולהקרדמים ולהציב הדרבן
13:22 והיה ביום מלחמת ולא נמצא חרב וחנית ביד כל-העם אשר את-שאול ואת-יונתן ותמצא לשאול וליונתן בנו
13:23 ויצא מצב פלשתים אל-מעבר מכמש
14:1 ויהי היום ויאמר יונתן בן-שאול אל-הנער נשא כליו לכה ונעברה אל-מצב פלשתים אשר מעבר הלז ולאביו לא הגיד
14:2 ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון אשר במגרון והעם אשר עמו כשש מאות איש
14:3 ואחיה בן-אחטוב אחי איכבוד בן-פינחס בן-עלי כהן יהוה בשלו נשא אפוד והעם לא ידע כי הלך יונתן
14:4 ובין המעברות אשר בקש יונתן לעבר על-מצב פלשתים שן-הסלע מהעבר מזה ושן-הסלע מהעבר מזה ושם האחד בוצץ ושם האחד סנה
14:5 השן האחד מצוק מצפון מול מכמש והאחד מנגב מול גבע
14:6 ויאמר יהונתן אל-הנער נשא כליו לכה ונעברה אל-מצב הערלים האלה אולי יעשה יהוה לנו כי אין ליהוה מעצור להושיע ברב או במעט
14:7 ויאמר לו נשא כליו עשה כל-אשר בלבבך נטה לך הנני עמך כלבבך
14:8 ויאמר יהונתן הנה אנחנו עברים אל-האנשים ונגלינו אליהם
14:9 אם-כה יאמרו אלינו דמו עד-הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם
14:10 ואם-כה יאמרו עלו עלינו ועלינו כי-נתנם יהוה בידנו וזה-לנו האות
14:11 ויגלו שניהם אל-מצב פלשתים ויאמרו פלשתים הנה עברים יצאים מן-החרים אשר התחבאו-שם
14:12 ויענו אנשי המצבה את-יונתן ואת-נשא כליו ויאמרו עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר ויאמר יונתן אל-נשא כליו עלה אחרי כי-נתנם יהוה ביד ישראל
14:13 ויעל יונתן על-ידיו ועל-רגליו ונשא כליו אחריו ויפלו לפני יונתן ונשא כליו ממותת אחריו
14:14 ותהי המכה הראשנה אשר הכה יונתן ונשא כליו כעשרים איש כבחצי מענה צמד שדה
14:15 ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל-העם המצב והמשחית חרדו גם-המה ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים
14:16 ויראו הצפים לשאול בגבעת בנימן והנה ההמון נמוג וילך והלם
14:17 ויאמר שאול לעם אשר אתו פקדו-נא וראו מי הלך מעמנו ויפקדו והנה אין יונתן ונשא כליו
14:18 ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים כי-היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל
14:19 ויהי עד דבר שאול אל-הכהן וההמון אשר במחנה פלשתים וילך הלוך ורב ויאמר שאול אל-הכהן אסף ידך
14:20 ויזעק שאול וכל-העם אשר אתו ויבאו עד-המלחמה והנה היתה חרב איש ברעהו מהומה גדולה מאד
14:21 והעברים היו לפלשתים כאתמול שלשום אשר עלו עמם במחנה סביב וגם-המה להיות עם-ישראל אשר עם-שאול ויונתן
14:22 וכל איש ישראל המתחבאים בהר-אפרים שמעו כי-נסו פלשתים וידבקו גם-המה אחריהם במלחמה
14:23 ויושע יהוה ביום ההוא את-ישראל והמלחמה עברה את-בית און
14:24 ואיש-ישראל נגש ביום ההוא ויאל שאול את-העם לאמר ארור האיש אשר-יאכל לחם עד-הערב ונקמתי מאיבי ולא טעם כל-העם לחם
14:25 וכל-הארץ באו ביער ויהי דבש על-פני השדה
14:26 ויבא העם אל-היער והנה הלך דבש ואין-משיג ידו אל-פיו כי-ירא העם את-השבעה
14:27 ויונתן לא-שמע בהשביע אביו את-העם וישלח את-קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש וישב ידו אל-פיו ותראנה עיניו
14:28 ויען איש מהעם ויאמר השבע השביע אביך את-העם לאמר ארור האיש אשר-יאכל לחם היום ויעף העם
14:29 ויאמר יונתן עכר אבי את-הארץ ראו-נא כי-ארו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה
14:30 אף כי לוא אכל אכל היום העם משלל איביו אשר מצא כי עתה לא-רבתה מכה בפלשתים
14:31 ויכו ביום ההוא בפלשתים ממכמש אילנה ויעף העם מאד
14:32 ויעש העם אל-שלל ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו-ארצה ויאכל העם על-הדם
14:33 ויגידו לשאול לאמר הנה העם חטאים ליהוה לאכל על-הדם ויאמר בגדתם גלו-אלי היום אבן גדולה
14:34 ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ואכלתם ולא-תחטאו ליהוה לאכל אל-הדם ויגשו כל-העם איש שורו בידו הלילה וישחטו-שם
14:35 ויבן שאול מזבח ליהוה אתו החל לבנות מזבח ליהוה
14:36 ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבזה בהם עד-אור הבקר ולא-נשאר בהם איש ויאמרו כל-הטוב בעיניך עשה ויאמר הכהן נקרבה הלם אל-האלהים
14:37 וישאל שאול באלהים הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל ולא ענהו ביום ההוא
14:38 ויאמר שאול גשו הלם כל פנות העם ודעו וראו במה היתה החטאת הזאת היום
14:39 כי חי-יהוה המושיע את-ישראל כי אם-ישנו ביונתן בני כי מות ימות ואין ענהו מכל-העם
14:40 ויאמר אל-כל-ישראל אתם תהיו לעבר אחד ואני ויונתן בני נהיה לעבר אחד ויאמרו העם אל-שאול הטוב בעיניך עשה
14:41 ויאמר שאול אל-יהוה אלהי ישראל הבה תמים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו
14:42 ויאמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן
14:43 ויאמר שאול אל-יונתן הגידה לי מה עשיתה ויגד-לו יונתן ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשר-בידי מעט דבש הנני אמות
14:44 ויאמר שאול כה-יעשה אלהים וכה יוסף כי-מות תמות יונתן
14:45 ויאמר העם אל-שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חלילה חי-יהוה אם-יפל משערת ראשו ארצה כי-עם-אלהים עשה היום הזה ויפדו העם את-יונתן ולא-מת
14:46 ויעל שאול מאחרי פלשתים ופלשתים הלכו למקומם
14:47 ושאול לכד המלוכה על-ישראל וילחם סביב בכל-איביו במואב ובבני-עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר-יפנה ירשיע
14:48 ויעש חיל ויך את-עמלק ויצל את-ישראל מיד שסהו
14:49 ויהיו בני שאול יונתן וישוי ומלכי-שוע ושם שתי בנתיו שם הבכירה מרב ושם הקטנה מיכל
14:50 ושם אשת שאול אחינעם בת-אחימעץ ושם שר-צבאו אבינר בן-נר דוד שאול
14:51 וקיש אבי-שאול ונר אבי-אבנר בן-אביאל
14:52 ותהי המלחמה חזקה על-פלשתים כל ימי שאול וראה שאול כל-איש גבור וכל-בן-חיל ויאספהו אליו
15:1 ויאמר שמואל אל-שאול אתי שלח יהוה למשחך למלך על-עמו על-ישראל ועתה שמע לקול דברי יהוה
15:2 כה אמר יהוה צבאות פקדתי את אשר-עשה עמלק לישראל אשר-שם לו בדרך בעלתו ממצרים
15:3 עתה לך והכיתה את-עמלק והחרמתם את-כל-אשר-לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד-אשה מעלל ועד-יונק משור ועד-שה מגמל ועד-חמור
15:4 וישמע שאול את-העם ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את-איש יהודה
15:5 ויבא שאול עד-עיר עמלק וירב בנחל
15:6 ויאמר שאול אל-הקיני לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן-אספך עמו ואתה עשיתה חסד עם-כל-בני ישראל בעלותם ממצרים ויסר קיני מתוך עמלק
15:7 ויך שאול את-עמלק מחוילה בואך שור אשר על-פני מצרים
15:8 ויתפש את-אגג מלך-עמלק חי ואת-כל-העם החרים לפי-חרב
15:9 ויחמל שאול והעם על-אגג ועל-מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל-הכרים ועל-כל-הטוב ולא אבו החרימם וכל-המלאכה נמבזה ונמס אתה החרימו
15:10 ויהי דבר-יהוה אל-שמואל לאמר
15:11 נחמתי כי-המלכתי את-שאול למלך כי-שב מאחרי ואת-דברי לא הקים ויחר לשמואל ויזעק אל-יהוה כל-הלילה
15:12 וישכם שמואל לקראת שאול בבקר ויגד לשמואל לאמר בא-שאול הכרמלה והנה מציב לו יד ויסב ויעבר וירד הגלגל
15:13 ויבא שמואל אל-שאול ויאמר לו שאול ברוך אתה ליהוה הקימתי את-דבר יהוה
15:14 ויאמר שמואל ומה קול-הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אנכי שמע
15:15 ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על-מיטב הצאן והבקר למען זבח ליהוה אלהיך ואת-היותר החרמנו
15:16 ויאמר שמואל אל-שאול הרף ואגידה לך את אשר דבר יהוה אלי הלילה ויאמרו לו דבר
15:17 ויאמר שמואל הלוא אם-קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך יהוה למלך על-ישראל
15:18 וישלחך יהוה בדרך ויאמר לך והחרמתה את-החטאים את-עמלק ונלחמת בו עד כלותם אתם
15:19 ולמה לא-שמעת בקול יהוה ותעט אל-השלל ותעש הרע בעיני יהוה
15:20 ויאמר שאול אל-שמואל אשר שמעתי בקול יהוה ואלך בדרך אשר-שלחני יהוה ואביא את-אגג מלך עמלק ואת-עמלק החרמתי
15:21 ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם לזבח ליהוה אלהיך בגלגל
15:22 ויאמר שמואל החפץ ליהוה בעלות וזבחים כשמע בקול יהוה הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים
15:23 כי חטאת-קסם מרי ואון ותרפים הפצר יען מאסת את-דבר יהוה וימאסך ממלך
15:24 ויאמר שאול אל-שמואל חטאתי כי-עברתי את-פי-יהוה ואת-דבריך כי יראתי את-העם ואשמע בקולם
15:25 ועתה שא נא את-חטאתי ושוב עמי ואשתחוה ליהוה
15:26 ויאמר שמואל אל-שאול לא אשוב עמך כי מאסתה את-דבר יהוה וימאסך יהוה מהיות מלך על-ישראל
15:27 ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף-מעילו ויקרע
15:28 ויאמר אליו שמואל קרע יהוה את-ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך
15:29 וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם
15:30 ויאמר חטאתי עתה כבדני נא נגד זקני-עמי ונגד ישראל ושוב עמי והשתחויתי ליהוה אלהיך
15:31 וישב שמואל אחרי שאול וישתחו שאול ליהוה
15:32 ויאמר שמואל הגישו אלי את-אגג מלך עמלק וילך אליו אגג מעדנת ויאמר אגג אכן סר מר-המות
15:33 ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן-תשכל מנשים אמך וישסף שמואל את-אגג לפני יהוה בגלגל
15:34 וילך שמואל הרמתה ושאול עלה אל-ביתו גבעת שאול
15:35 ולא-יסף שמואל לראות את-שאול עד-יום מותו כי-התאבל שמואל אל-שאול ויהוה נחם כי-המליך את-שאול על-ישראל
16:1 ויאמר יהוה אל-שמואל עד-מתי אתה מתאבל אל-שאול ואני מאסתיו ממלך על-ישראל מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל-ישי בית-הלחמי כי-ראיתי בבניו לי מלך
16:2 ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר יהוה עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח ליהוה באתי
16:3 וקראת לישי בזבח ואנכי אודיעך את אשר-תעשה ומשחת לי את אשר-אמר אליך
16:4 ויעש שמואל את אשר דבר יהוה ויבא בית לחם ויחרדו זקני העיר לקראתו ויאמר שלם בואך
16:5 ויאמר שלום לזבח ליהוה באתי התקדשו ובאתם אתי בזבח ויקדש את-ישי ואת-בניו ויקרא להם לזבח
16:6 ויהי בבואם וירא את-אליאב ויאמר אך נגד יהוה משיחו
16:7 ויאמר יהוה אל-שמואל אל-תבט אל-מראהו ואל-גבה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים ויהוה יראה ללבב
16:8 ויקרא ישי אל-אבינדב ויעברהו לפני שמואל ויאמר גם-בזה לא-בחר יהוה
16:9 ויעבר ישי שמה ויאמר גם-בזה לא-בחר יהוה
16:10 ויעבר ישי שבעת בניו לפני שמואל ויאמר שמואל אל-ישי לא-בחר יהוה באלה
16:11 ויאמר שמואל אל-ישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן ויאמר שמואל אל-ישי שלחה וקחנו כי לא-נסב עד-באו פה
16:12 וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם-יפה עינים וטוב ראי ויאמר יהוה קום משחהו כי-זה הוא
16:13 ויקח שמואל את-קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו ותצלח רוח-יהוה אל-דוד מהיום ההוא ומעלה ויקם שמואל וילך הרמתה
16:14 ורוח יהוה סרה מעם שאול ובעתתו רוח-רעה מאת יהוה
16:15 ויאמרו עבדי-שאול אליו הנה-נא רוח-אלהים רעה מבעתך
16:16 יאמר-נא אדננו עבדיך לפניך יבקשו איש ידע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח-אלהים רעה ונגן בידו וטוב לך
16:17 ויאמר שאול אל-עבדיו ראו-נא לי איש מיטיב לנגן והביאותם אלי
16:18 ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר ויהוה עמו
16:19 וישלח שאול מלאכים אל-ישי ויאמר שלחה אלי את-דוד בנך אשר בצאן
16:20 ויקח ישי חמור לחם ונאד יין וגדי עזים אחד וישלח ביד-דוד בנו אל-שאול
16:21 ויבא דוד אל-שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי-לו נשא כלים
16:22 וישלח שאול אל-ישי לאמר יעמד-נא דוד לפני כי-מצא חן בעיני
16:23 והיה בהיות רוח-אלהים אל-שאול ולקח דוד את-הכנור ונגן בידו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה
17:1 ויאספו פלשתים את-מחניהם למלחמה ויאספו שכה אשר ליהודה ויחנו בין-שוכה ובין-עזקה באפס דמים
17:2 ושאול ואיש-ישראל נאספו ויחנו בעמק האלה ויערכו מלחמה לקראת פלשתים
17:3 ופלשתים עמדים אל-ההר מזה וישראל עמדים אל-ההר מזה והגיא ביניהם
17:4 ויצא איש-הבנים ממחנות פלשתים גלית שמו מגת גבהו שש אמות וזרת
17:5 וכובע נחשת על-ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש ומשקל השריון חמשת-אלפים שקלים נחשת
17:6 ומצחת נחשת על-רגליו וכידון נחשת בין כתפיו
17:7 וחץ חניתו כמנור ארגים ולהבת חניתו שש-מאות שקלים ברזל ונשא הצנה הלך לפניו
17:8 ויעמד ויקרא אל-מערכת ישראל ויאמר להם למה תצאו לערך מלחמה הלוא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול ברו-לכם איש וירד אלי
17:9 אם-יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים ואם-אני אוכל-לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אתנו
17:10 ויאמר הפלשתי אני חרפתי את-מערכות ישראל היום הזה תנו-לי איש ונלחמה יחד
17:11 וישמע שאול וכל-ישראל את-דברי הפלשתי האלה ויחתו ויראו מאד
17:12 ודוד בן-איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמנה בנים והאיש בימי שאול זקן בא באנשים
17:13 וילכו שלשת בני-ישי הגדלים הלכו אחרי-שאול למלחמה ושם שלשת בניו אשר הלכו במלחמה אליאב הבכור ומשנהו אבינדב והשלשי שמה
17:14 ודוד הוא הקטן ושלשה הגדלים הלכו אחרי שאול
17:15 ודוד הלך ושב מעל שאול לרעות את-צאן אביו בית-לחם
17:16 ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום
17:17 ויאמר ישי לדוד בנו קח-נא לאחיך איפת הקליא הזה ועשרה לחם הזה והרץ המחנה לאחיך
17:18 ואת עשרת חרצי החלב האלה תביא לשר-האלף ואת-אחיך תפקד לשלום ואת-ערבתם תקח
17:19 ושאול והמה וכל-איש ישראל בעמק האלה נלחמים עם-פלשתים
17:20 וישכם דוד בבקר ויטש את-הצאן על-שמר וישא וילך כאשר צוהו ישי ויבא המעגלה והחיל היצא אל-המערכה והרעו במלחמה
17:21 ותערך ישראל ופלשתים מערכה לקראת מערכה
17:22 ויטש דוד את-הכלים מעליו על-יד שומר הכלים וירץ המערכה ויבא וישאל לאחיו לשלום
17:23 והוא מדבר עמם והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת ממערות פלשתים וידבר כדברים האלה וישמע דוד
17:24 וכל איש ישראל בראותם את-האיש וינסו מפניו וייראו מאד
17:25 ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את-ישראל עלה והיה האיש אשר-יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת-בתו יתן-לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל
17:26 ויאמר דוד אל-האנשים העמדים עמו לאמר מה-יעשה לאיש אשר יכה את-הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלהים חיים
17:27 ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר כה יעשה לאיש אשר יכנו
17:28 וישמע אליאב אחיו הגדול בדברו אל-האנשים ויחר-אף אליאב בדוד ויאמר למה-זה ירדת ועל-מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את-זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת
17:29 ויאמר דוד מה עשיתי עתה הלוא דבר הוא
17:30 ויסב מאצלו אל-מול אחר ויאמר כדבר הזה וישבהו העם דבר כדבר הראשון
17:31 וישמעו הדברים אשר דבר דוד ויגדו לפני-שאול ויקחהו
17:32 ויאמר דוד אל-שאול אל-יפל לב-אדם עליו עבדך ילך ונלחם עם-הפלשתי הזה
17:33 ויאמר שאול אל-דוד לא תוכל ללכת אל-הפלשתי הזה להלחם עמו כי-נער אתה והוא איש מלחמה מנעריו
17:34 ויאמר דוד אל-שאול רעה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת-הדוב ונשא שה מהעדר
17:35 ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מפיו ויקם עלי והחזקתי בזקנו והכתיו והמיתיו
17:36 גם את-הארי גם-הדוב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכת אלהים חיים
17:37 ויאמר דוד יהוה אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה ויאמר שאול אל-דוד לך ויהוה יהיה עמך
17:38 וילבש שאול את-דוד מדיו ונתן קובע נחשת על-ראשו וילבש אתו שריון
17:39 ויחגר דוד את-חרבו מעל למדיו ויאל ללכת כי לא-נסה ויאמר דוד אל-שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסרם דוד מעליו
17:40 ויקח מקלו בידו ויבחר-לו חמשה חלקי-אבנים מן-הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר-לו ובילקוט וקלעו בידו ויגש אל-הפלשתי
17:41 וילך הפלשתי הלך וקרב אל-דוד והאיש נשא הצנה לפניו
17:42 ויבט הפלשתי ויראה את-דוד ויבזהו כי-היה נער ואדמני עם-יפה מראה
17:43 ויאמר הפלשתי אל-דוד הכלב אנכי כי-אתה בא-אלי במקלות ויקלל הפלשתי את-דוד באלהיו
17:44 ויאמר הפלשתי אל-דוד לכה אלי ואתנה את-בשרך לעוף השמים ולבהמת השדה
17:45 ויאמר דוד אל-הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא-אליך בשם יהוה צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת
17:46 היום הזה יסגרך יהוה בידי והכיתך והסרתי את-ראשך מעליך ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמים ולחית הארץ וידעו כל-הארץ כי יש אלהים לישראל
17:47 וידעו כל-הקהל הזה כי-לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה כי ליהוה המלחמה ונתן אתכם בידנו
17:48 והיה כי-קם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דוד וימהר דוד וירץ המערכה לקראת הפלשתי
17:49 וישלח דוד את-ידו אל-הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את-הפלשתי אל-מצחו ותטבע האבן במצחו ויפל על-פניו ארצה
17:50 ויחזק דוד מן-הפלשתי בקלע ובאבן ויך את-הפלשתי וימיתהו וחרב אין ביד-דוד
17:51 וירץ דוד ויעמד אל-הפלשתי ויקח את-חרבו וישלפה מתערה וימתתהו ויכרת-בה את-ראשו ויראו הפלשתים כי-מת גבורם וינסו
17:52 ויקמו אנשי ישראל ויהודה וירעו וירדפו את-הפלשתים עד-בואך גיא ועד שערי עקרון ויפלו חללי פלשתים בדרך שערים ועד-גת ועד-עקרון
17:53 וישבו בני ישראל מדלק אחרי פלשתים וישסו את-מחניהם
17:54 ויקח דוד את-ראש הפלשתי ויבאהו ירושלם ואת-כליו שם באהלו
17:55 וכראות שאול את-דוד יצא לקראת הפלשתי אמר אל-אבנר שר הצבא בן-מי-זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי-נפשך המלך אם-ידעתי
17:56 ויאמר המלך שאל אתה בן-מי-זה העלם
17:57 וכשוב דוד מהכות את-הפלשתי ויקח אתו אבנר ויבאהו לפני שאול וראש הפלשתי בידו
17:58 ויאמר אליו שאול בן-מי אתה הנער ויאמר דוד בן-עבדך ישי בית הלחמי
18:1 ויהי ככלתו לדבר אל-שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבו יהונתן כנפשו
18:2 ויקחהו שאול ביום ההוא ולא נתנו לשוב בית אביו
18:3 ויכרת יהונתן ודוד ברית באהבתו אתו כנפשו
18:4 ויתפשט יהונתן את-המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד-חרבו ועד-קשתו ועד-חגרו
18:5 ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל וישמהו שאול על אנשי המלחמה וייטב בעיני כל-העם וגם בעיני עבדי שאול
18:6 ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את-הפלשתי ותצאנה הנשים מכל-ערי ישראל לשור והמחלות לקראת שאול המלך בתפים בשמחה ובשלשים
18:7 ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן הכה שאול באלפו ודוד ברבבתיו
18:8 ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה
18:9 ויהי שאול עון את-דוד מהיום ההוא והלאה
18:10 ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים רעה אל-שאול ויתנבא בתוך-הבית ודוד מנגן בידו כיום ביום והחנית ביד-שאול
18:11 ויטל שאול את-החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר ויסב דוד מפניו פעמים
18:12 וירא שאול מלפני דוד כי-היה יהוה עמו ומעם שאול סר
18:13 ויסרהו שאול מעמו וישמהו לו שר-אלף ויצא ויבא לפני העם
18:14 ויהי דוד לכל-דרכו משכיל ויהוה עמו
18:15 וירא שאול אשר-הוא משכיל מאד ויגר מפניו
18:16 וכל-ישראל ויהודה אהב את-דוד כי-הוא יוצא ובא לפניהם
18:17 ויאמר שאול אל-דוד הנה בתי הגדולה מרב אתה אתן-לך לאשה אך היה-לי לבן-חיל והלחם מלחמות יהוה ושאול אמר אל-תהי ידי בו ותהי-בו יד-פלשתים
18:18 ויאמר דוד אל-שאול מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל כי-אהיה חתן למלך
18:19 ויהי בעת תת את-מרב בת-שאול לדוד והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה
18:20 ותאהב מיכל בת-שאול את-דוד ויגדו לשאול וישר הדבר בעיניו
18:21 ויאמר שאול אתננה לו ותהי-לו למוקש ותהי-בו יד-פלשתים ויאמר שאול אל-דוד בשתים תתחתן בי היום
18:22 ויצו שאול את-עבדו דברו אל-דוד בלט לאמר הנה חפץ בך המלך וכל-עבדיו אהבוך ועתה התחתן במלך
18:23 וידברו עבדי שאול באזני דוד את-הדברים האלה ויאמר דוד הנקלה בעיניכם התחתן במלך ואנכי איש-רש ונקלה
18:24 ויגדו עבדי שאול לו לאמר כדברים האלה דבר דוד
18:25 ויאמר שאול כה-תאמרו לדוד אין-חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים להנקם באיבי המלך ושאול חשב להפיל את-דוד ביד-פלשתים
18:26 ויגדו עבדיו לדוד את-הדברים האלה וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך ולא מלאו הימים
18:27 ויקם דוד וילך הוא ואנשיו ויך בפלשתים מאתים איש ויבא דוד את-ערלתיהם וימלאום למלך להתחתן במלך ויתן-לו שאול את-מיכל בתו לאשה
18:28 וירא שאול וידע כי יהוה עם-דוד ומיכל בת-שאול אהבתהו
18:29 ויאסף שאול לרא מפני דוד עוד ויהי שאול איב את-דוד כל-הימים
18:30 ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד
19:1 וידבר שאול אל-יונתן בנו ואל-כל-עבדיו להמית את-דוד ויהונתן בן-שאול חפץ בדוד מאד
19:2 ויגד יהונתן לדוד לאמר מבקש שאול אבי להמיתך ועתה השמר-נא בבקר וישבת בסתר ונחבאת
19:3 ואני אצא ועמדתי ליד-אבי בשדה אשר אתה שם ואני אדבר בך אל-אבי וראיתי מה והגדתי לך
19:4 וידבר יהונתן בדוד טוב אל-שאול אביו ויאמר אליו אל-יחטא המלך בעבדו בדוד כי לוא חטא לך וכי מעשיו טוב-לך מאד
19:5 וישם את-נפשו בכפו ויך את-הפלשתי ויעש יהוה תשועה גדולה לכל-ישראל ראית ותשמח ולמה תחטא בדם נקי להמית את-דוד חנם
19:6 וישמע שאול בקול יהונתן וישבע שאול חי-יהוה אם-יומת
19:7 ויקרא יהונתן לדוד ויגד-לו יהונתן את כל-הדברים האלה ויבא יהונתן את-דוד אל-שאול ויהי לפניו כאתמול שלשום
19:8 ותוסף המלחמה להיות ויצא דוד וילחם בפלשתים ויך בהם מכה גדולה וינסו מפניו
19:9 ותהי רוח יהוה רעה אל-שאול והוא בביתו יושב וחניתו בידו ודוד מנגן ביד
19:10 ויבקש שאול להכות בחנית בדוד ובקיר ויפטר מפני שאול ויך את-החנית בקיר ודוד נס וימלט בלילה הוא
19:11 וישלח שאול מלאכים אל-בית דוד לשמרו ולהמיתו בבקר ותגד לדוד מיכל אשתו לאמר אם-אינך ממלט את-נפשך הלילה מחר אתה מומת
19:12 ותרד מיכל את-דוד בעד החלון וילך ויברח וימלט
19:13 ותקח מיכל את-התרפים ותשם אל-המטה ואת כביר העזים שמה מראשתיו ותכס בבגד
19:14 וישלח שאול מלאכים לקחת את-דוד ותאמר חלה הוא
19:15 וישלח שאול את-המלאכים לראות את-דוד לאמר העלו אתו במטה אלי להמתו
19:16 ויבאו המלאכים והנה התרפים אל-המטה וכביר העזים מראשתיו
19:17 ויאמר שאול אל-מיכל למה ככה רמיתני ותשלחי את-איבי וימלט ותאמר מיכל אל-שאול הוא-אמר אלי שלחני למה אמיתך
19:18 ודוד ברח וימלט ויבא אל-שמואל הרמתה ויגד-לו את כל-אשר עשה-לו שאול וילך הוא ושמואל וישבו בנוית
19:19 ויגד לשאול לאמר הנה דוד בנוית ברמה
19:20 וישלח שאול מלאכים לקחת את-דוד וירא את-להקת הנביאים נבאים ושמואל עמד נצב עליהם ותהי על-מלאכי שאול רוח אלהים ויתנבאו גם-המה
19:21 ויגדו לשאול וישלח מלאכים אחרים ויתנבאו גם-המה ויסף שאול וישלח מלאכים שלשים ויתנבאו גם-המה
19:22 וילך גם-הוא הרמתה ויבא עד-בור הגדול אשר בשכו וישאל ויאמר איפה שמואל ודוד ויאמר הנה בנוית ברמה
19:23 וילך שם אל-נוית ברמה ותהי עליו גם-הוא רוח אלהים וילך הלוך ויתנבא עד-באו בנוית ברמה
19:24 ויפשט גם-הוא בגדיו ויתנבא גם-הוא לפני שמואל ויפל ערם כל-היום ההוא וכל-הלילה על-כן יאמרו הגם שאול בנביאם
20:1 ויברח דוד מנוות ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה-עוני ומה-חטאתי לפני אביך כי מבקש את-נפשי
20:2 ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את-אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את-הדבר הזה אין זאת
20:3 וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי-מצאתי חן בעיניך ויאמר אל-ידע-זאת יהונתן פן-יעצב ואולם חי-יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות
20:4 ויאמר יהונתן אל-דוד מה-תאמר נפשך ואעשה-לך
20:5 ויאמר דוד אל-יהונתן הנה-חדש מחר ואנכי ישב-אשב עם-המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית
20:6 אם-פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית-לחם עירו כי זבח הימים שם לכל-המשפחה
20:7 אם-כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם-חרה יחרה לו דע כי-כלתה הרעה מעמו
20:8 ועשית חסד על-עבדך כי בברית יהוה הבאת את-עבדך עמך ואם-יש-בי עון המיתני אתה ועד-אביך למה-זה תביאני
20:9 ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם-ידע אדע כי-כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך
20:10 ויאמר דוד אל-יהונתן מי יגיד לי או מה-יענך אביך קשה
20:11 ויאמר יהונתן אל-דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה
20:12 ויאמר יהונתן אל-דוד יהוה אלהי ישראל כי-אחקר את-אבי כעת מחר השלשית והנה-טוב אל-דוד ולא-אז אשלח אליך וגליתי את-אזנך
20:13 כה-יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי-ייטב אל-אבי את-הרעה עליך וגליתי את-אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם-אבי
20:14 ולא אם-עודני חי ולא-תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות
20:15 ולא-תכרת את-חסדך מעם ביתי עד-עולם ולא בהכרת יהוה את-איבי דוד איש מעל פני האדמה
20:16 ויכרת יהונתן עם-בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד
20:17 ויוסף יהונתן להשביע את-דוד באהבתו אתו כי-אהבת נפשו אהבו
20:18 ויאמר-לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך
20:19 ושלשת תרד מאד ובאת אל-המקום אשר-נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל
20:20 ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח-לי למטרה
20:21 והנה אשלח את-הנער לך מצא את-החצים אם-אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי-שלום לך ואין דבר חי-יהוה
20:22 ואם-כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה
20:23 והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד-עולם
20:24 ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על-הלחם לאכול
20:25 וישב המלך על-מושבו כפעם בפעם אל-מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד
20:26 ולא-דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי-לא טהור
20:27 ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל-יהונתן בנו מדוע לא-בא בן-ישי גם-תמול גם-היום אל-הלחם
20:28 ויען יהונתן את-שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד-בית לחם
20:29 ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה-לי אחי ועתה אם-מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את-אחי על-כן לא-בא אל-שלחן המלך
20:30 ויחר-אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן-נעות המרדות הלוא ידעתי כי-בחר אתה לבן-ישי לבשתך ולבשת ערות אמך
20:31 כי כל-הימים אשר בן-ישי חי על-האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן-מות הוא
20:32 ויען יהונתן את-שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה
20:33 ויטל שאול את-החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי-כלה היא מעם אביו להמית את-דוד
20:34 ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי-אף ולא-אכל ביום-החדש השני לחם כי נעצב אל-דוד כי הכלמו אביו
20:35 ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו
20:36 ויאמר לנערו רץ מצא נא את-החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא-ירה החצי להעברו
20:37 ויבא הנער עד-מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה
20:38 ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל-תעמד וילקט נער יהונתן את-החצי ויבא אל-אדניו
20:39 והנער לא-ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את-הדבר
20:40 ויתן יהונתן את-כליו אל-הנער אשר-לו ויאמר לו לך הביא העיר
20:41 הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את-רעהו ויבכו איש את-רעהו עד-דוד הגדיל
20:42 ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד-עולם
21:1 ויקם וילך ויהונתן בא העיר
21:2 ויבא דוד נבה אל-אחימלך הכהן ויחרד אחימלך לקראת דוד ויאמר לו מדוע אתה לבדך ואיש אין אתך
21:3 ויאמר דוד לאחימלך הכהן המלך צוני דבר ויאמר אלי איש אל-ידע מאומה את-הדבר אשר-אנכי שלחך ואשר צויתך ואת-הנערים יודעתי אל-מקום פלני אלמוני
21:4 ועתה מה-יש תחת-ידך חמשה-לחם תנה בידי או הנמצא
21:5 ויען הכהן את-דוד ויאמר אין-לחם חל אל-תחת ידי כי-אם-לחם קדש יש אם-נשמרו הנערים אך מאשה
21:6 ויען דוד את-הכהן ויאמר לו כי אם-אשה עצרה-לנו כתמול שלשם בצאתי ויהיו כלי-הנערים קדש והוא דרך חל ואף כי היום יקדש בכלי
21:7 ויתן-לו הכהן קדש כי לא-היה שם לחם כי-אם-לחם הפנים המוסרים מלפני יהוה לשום לחם חם ביום הלקחו
21:8 ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני יהוה ושמו דאג האדמי אביר הרעים אשר לשאול
21:9 ויאמר דוד לאחימלך ואין יש-פה תחת-ידך חנית או-חרב כי גם-חרבי וגם-כלי לא-לקחתי בידי כי-היה דבר-המלך נחוץ
21:10 ויאמר הכהן חרב גלית הפלשתי אשר-הכית בעמק האלה הנה-היא לוטה בשמלה אחרי האפוד אם-אתה תקח-לך קח כי אין אחרת זולתה בזה ויאמר דוד אין כמוה תננה לי
21:11 ויקם דוד ויברח ביום-ההוא מפני שאול ויבא אל-אכיש מלך גת
21:12 ויאמרו עבדי אכיש אליו הלוא-זה דוד מלך הארץ הלוא לזה יענו במחלות לאמר הכה שאול באלפו ודוד ברבבתו
21:13 וישם דוד את-הדברים האלה בלבבו וירא מאד מפני אכיש מלך-גת
21:14 וישנו את-טעמו בעיניהם ויתהלל בידם ויתו על-דלתות השער ויורד רירו אל-זקנו
21:15 ויאמר אכיש אל-עבדיו הנה תראו איש משתגע למה תביאו אתו אלי
21:16 חסר משגעים אני כי-הבאתם את-זה להשתגע עלי הזה יבוא אל-ביתי
22:1 וילך דוד משם וימלט אל-מערת עדלם וישמעו אחיו וכל-בית אביו וירדו אליו שמה
22:2 ויתקבצו אליו כל-איש מצוק וכל-איש אשר-לו נשא וכל-איש מר-נפש ויהי עליהם לשר ויהיו עמו כארבע מאות איש
22:3 וילך דוד משם מצפה מואב ויאמר אל-מלך מואב יצא-נא אבי ואמי אתכם עד אשר אדע מה-יעשה-לי אלהים
22:4 וינחם את-פני מלך מואב וישבו עמו כל-ימי היות-דוד במצודה
22:5 ויאמר גד הנביא אל-דוד לא תשב במצודה לך ובאת-לך ארץ יהודה וילך דוד ויבא יער חרת
22:6 וישמע שאול כי נודע דוד ואנשים אשר אתו ושאול יושב בגבעה תחת-האשל ברמה וחניתו בידו וכל-עבדיו נצבים עליו
22:7 ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו שמעו-נא בני ימיני גם-לכלכם יתן בן-ישי שדות וכרמים לכלכם ישים שרי אלפים ושרי מאות
22:8 כי קשרתם כלכם עלי ואין-גלה את-אזני בכרת-בני עם-בן-ישי ואין-חלה מכם עלי וגלה את-אזני כי הקים בני את-עבדי עלי לארב כיום הזה
22:9 ויען דאג האדמי והוא נצב על-עבדי-שאול ויאמר ראיתי את-בן-ישי בא נבה אל-אחימלך בן-אחטוב
22:10 וישאל-לו ביהוה וצידה נתן לו ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו
22:11 וישלח המלך לקרא את-אחימלך בן-אחיטוב הכהן ואת כל-בית אביו הכהנים אשר בנב ויבאו כלם אל-המלך
22:12 ויאמר שאול שמע-נא בן-אחיטוב ויאמר הנני אדני
22:13 ויאמר אלו שאול למה קשרתם עלי אתה ובן-ישי בתתך לו לחם וחרב ושאול לו באלהים לקום אלי לארב כיום הזה
22:14 ויען אחימלך את-המלך ויאמר ומי בכל-עבדיך כדוד נאמן וחתן המלך וסר אל-משמעתך ונכבד בביתך
22:15 היום החלתי לשאול-לו באלהים חלילה לי אל-ישם המלך בעבדו דבר בכל-בית אבי כי לא-ידע עבדך בכל-זאת דבר קטן או גדול
22:16 ויאמר המלך מות תמות אחימלך אתה וכל-בית אביך
22:17 ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני יהוה כי גם-ידם עם-דוד וכי ידעו כי-ברח הוא ולא גלו את-אזנו ולא-אבו עבדי המלך לשלח את-ידם לפגע בכהני יהוה
22:18 ויאמר המלך לדויג סב אתה ופגע בכהנים ויסב דויג האדמי ויפגע-הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד
22:19 ואת נב עיר-הכהנים הכה לפי-חרב מאיש ועד-אשה מעולל ועד-יונק ושור וחמור ושה לפי-חרב
22:20 וימלט בן-אחד לאחימלך בן-אחטוב ושמו אביתר ויברח אחרי דוד
22:21 ויגד אביתר לדוד כי הרג שאול את כהני יהוה
22:22 ויאמר דוד לאביתר ידעתי ביום ההוא כי-שם דויג האדמי כי-הגד יגיד לשאול אנכי סבתי בכל-נפש בית אביך
22:23 שבה אתי אל-תירא כי אשר-יבקש את-נפשי יבקש את-נפשך כי-משמרת אתה עמדי
23:1 ויגדו לדוד לאמר הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה שסים את-הגרנות
23:2 וישאל דוד ביהוה לאמר האלך והכיתי בפלשתים האלה ויאמר יהוה אל-דוד לך והכית בפלשתים והושעת את-קעילה
23:3 ויאמרו אנשי דוד אליו הנה אנחנו פה ביהודה יראים ואף כי-נלך קעלה אל-מערכות פלשתים
23:4 ויוסף עוד דוד לשאל ביהוה ויענהו יהוה ויאמר קום רד קעילה כי-אני נתן את-פלשתים בידך
23:5 וילך דוד ואנשו קעילה וילחם בפלשתים וינהג את-מקניהם ויך בהם מכה גדולה וישע דוד את ישבי קעילה
23:6 ויהי בברח אביתר בן-אחימלך אל-דוד קעילה אפוד ירד בידו
23:7 ויגד לשאול כי-בא דוד קעילה ויאמר שאול נכר אתו אלהים בידי כי נסגר לבוא בעיר דלתים ובריח
23:8 וישמע שאול את-כל-העם למלחמה לרדת קעילה לצור אל-דוד ואל-אנשיו
23:9 וידע דוד כי עליו שאול מחריש הרעה ויאמר אל-אביתר הכהן הגישה האפוד
23:10 ויאמר דוד יהוה אלהי ישראל שמע שמע עבדך כי-מבקש שאול לבוא אל-קעילה לשחת לעיר בעבורי
23:11 היסגרני בעלי קעילה בידו הירד שאול כאשר שמע עבדך יהוה אלהי ישראל הגד-נא לעבדך ויאמר יהוה ירד
23:12 ויאמר דוד היסגרו בעלי קעילה אתי ואת-אנשי ביד-שאול ויאמר יהוה יסגירו
23:13 ויקם דוד ואנשיו כשש-מאות איש ויצאו מקעלה ויתהלכו באשר יתהלכו ולשאול הגד כי-נמלט דוד מקעילה ויחדל לצאת
23:14 וישב דוד במדבר במצדות וישב בהר במדבר-זיף ויבקשהו שאול כל-הימים ולא-נתנו אלהים בידו
23:15 וירא דוד כי-יצא שאול לבקש את-נפשו ודוד במדבר-זיף בחרשה
23:16 ויקם יהונתן בן-שאול וילך אל-דוד חרשה ויחזק את-ידו באלהים
23:17 ויאמר אליו אל-תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי ואתה תמלך על-ישראל ואנכי אהיה-לך למשנה וגם-שאול אבי ידע כן
23:18 ויכרתו שניהם ברית לפני יהוה וישב דוד בחרשה ויהונתן הלך לביתו
23:19 ויעלו זפים אל-שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר עמנו במצדות בחרשה בגבעת החכילה אשר מימין הישימון
23:20 ועתה לכל-אות נפשך המלך לרדת רד ולנו הסגירו ביד המלך
23:21 ויאמר שאול ברוכים אתם ליהוה כי חמלתם עלי
23:22 לכו-נא הכינו עוד ודעו וראו את-מקומו אשר תהיה רגלו מי ראהו שם כי אמר אלי ערום יערם הוא
23:23 וראו ודעו מכל המחבאים אשר יתחבא שם ושבתם אלי אל-נכון והלכתי אתכם והיה אם-ישנו בארץ וחפשתי אתו בכל אלפי יהודה
23:24 ויקומו וילכו זיפה לפני שאול ודוד ואנשיו במדבר מעון בערבה אל ימין הישימון
23:25 וילך שאול ואנשיו לבקש ויגדו לדוד וירד הסלע וישב במדבר מעון וישמע שאול וירדף אחרי-דוד מדבר מעון
23:26 וילך שאול מצד ההר מזה ודוד ואנשיו מצד ההר מזה ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול ושאול ואנשיו עטרים אל-דוד ואל-אנשיו לתפשם
23:27 ומלאך בא אל-שאול לאמר מהרה ולכה כי-פשטו פלשתים על-הארץ
23:28 וישב שאול מרדף אחרי דוד וילך לקראת פלשתים על-כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות
24:1 ויעל דוד משם וישב במצדות עין-גדי
24:2 ויהי כאשר שב שאול מאחרי פלשתים ויגדו לו לאמר הנה דוד במדבר עין גדי
24:3 ויקח שאול שלשת אלפים איש בחור מכל-ישראל וילך לבקש את-דוד ואנשיו על-פני צורי היעלים
24:4 ויבא אל-גדרות הצאן על-הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את-רגליו ודוד ואנשיו בירכתי המערה ישבים
24:5 ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר-אמר יהוה אליך הנה אנכי נתן את-איביך בידך ועשית לו כאשר יטב בעיניך ויקם דוד ויכרת את-כנף-המעיל אשר-לשאול בלט
24:6 ויהי אחרי-כן ויך לב-דוד אתו על אשר כרת את-כנף אשר לשאול
24:7 ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה אם-אעשה את-הדבר הזה לאדני למשיח יהוה לשלח ידי בו כי-משיח יהוה הוא
24:8 וישסע דוד את-אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל-שאול ושאול קם מהמערה וילך בדרך
24:9 ויקם דוד אחרי-כן ויצא מן-המערה ויקרא אחרי-שאול לאמר אדני המלך ויבט שאול אחריו ויקד דוד אפים ארצה וישתחו
24:10 ויאמר דוד לשאול למה תשמע את-דברי אדם לאמר הנה דוד מבקש רעתך
24:11 הנה היום הזה ראו עיניך את אשר-נתנך יהוה היום בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך ואמר לא-אשלח ידי באדני כי-משיח יהוה הוא
24:12 ואבי ראה גם ראה את-כנף מעילך בידי כי בכרתי את-כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא-חטאתי לך ואתה צדה את-נפשי לקחתה
24:13 ישפט יהוה ביני ובינך ונקמני יהוה ממך וידי לא תהיה-בך
24:14 כאשר יאמר משל הקדמני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה-בך
24:15 אחרי מי יצא מלך ישראל אחרי מי אתה רדף אחרי כלב מת אחרי פרעש אחד
24:16 והיה יהוה לדין ושפט ביני ובינך וירא וירב את-ריבי וישפטני מידך
24:17 ויהי ככלות דוד לדבר את-הדברים האלה אל-שאול ויאמר שאול הקלך זה בני דוד וישא שאול קלו ויבך
24:18 ויאמר אל-דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה
24:19 ואת הגדת היום את אשר-עשיתה אתי טובה את אשר סגרני יהוה בידך ולא הרגתני
24:20 וכי-ימצא איש את-איבו ושלחו בדרך טובה ויהוה ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשיתה לי
24:21 ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל
24:22 ועתה השבעה לי ביהוה אם-תכרית את-זרעי אחרי ואם-תשמיד את-שמי מבית אבי
24:23 וישבע דוד לשאול וילך שאול אל-ביתו ודוד ואנשיו עלו על-המצודה
25:1 וימת שמואל ויקבצו כל-ישראל ויספדו-לו ויקברהו בביתו ברמה ויקם דוד וירד אל-מדבר פארן
25:2 ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאד ולו צאן שלשת-אלפים ואלף עזים ויהי בגזז את-צאנו בכרמל
25:3 ושם האיש נבל ושם אשתו אבגיל והאשה טובת-שכל ויפת תאר והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבו
25:4 וישמע דוד במדבר כי-גזז נבל את-צאנו
25:5 וישלח דוד עשרה נערים ויאמר דוד לנערים עלו כרמלה ובאתם אל-נבל ושאלתם-לו בשמי לשלום
25:6 ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר-לך שלום
25:7 ועתה שמעתי כי גזזים לך עתה הרעים אשר-לך היו עמנו לא הכלמנום ולא-נפקד להם מאומה כל-ימי היותם בכרמל
25:8 שאל את-נעריך ויגידו לך וימצאו הנערים חן בעיניך כי-על-יום טוב בנו תנה-נא את אשר תמצא ידך לעבדיך ולבנך לדוד
25:9 ויבאו נערי דוד וידברו אל-נבל ככל-הדברים האלה בשם דוד וינוחו
25:10 ויען נבל את-עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן-ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו
25:11 ולקחתי את-לחמי ואת-מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה
25:12 ויהפכו נערי-דוד לדרכם וישבו ויבאו ויגדו לו ככל הדברים האלה
25:13 ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את-חרבו ויחגרו איש את-חרבו ויחגר גם-דוד את-חרבו ויעלו אחרי דוד כארבע מאות איש ומאתים ישבו על-הכלים
25:14 ולאביגיל אשת נבל הגיד נער-אחד מהנערים לאמר הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את-אדנינו ויעט בהם
25:15 והאנשים טבים לנו מאד ולא הכלמנו ולא-פקדנו מאומה כל-ימי התהלכנו אתם בהיותנו בשדה
25:16 חומה היו עלינו גם-לילה גם-יומם כל-ימי היותנו עמם רעים הצאן
25:17 ועתה דעי וראי מה-תעשי כי-כלתה הרעה אל-אדנינו ועל כל-ביתו והוא בן-בליעל מדבר אליו
25:18 ותמהר אבוגיל ותקח מאתים לחם ושנים נבלי-יין וחמש צאן עשוות וחמש סאים קלי ומאה צמקים ומאתים דבלים ותשם על-החמרים
25:19 ותאמר לנעריה עברו לפני הנני אחריכם באה ולאישה נבל לא הגידה
25:20 והיה היא רכבת על-החמור וירדת בסתר ההר והנה דוד ואנשיו ירדים לקראתה ותפגש אתם
25:21 ודוד אמר אך לשקר שמרתי את-כל-אשר לזה במדבר ולא-נפקד מכל-אשר-לו מאומה וישב-לי רעה תחת טובה
25:22 כה-יעשה אלהים לאיבי דוד וכה יסיף אם-אשאיר מכל-אשר-לו עד-הבקר משתין בקיר
25:23 ותרא אביגיל את-דוד ותמהר ותרד מעל החמור ותפל לאפי דוד על-פניה ותשתחו ארץ
25:24 ותפל על-רגליו ותאמר בי-אני אדני העון ותדבר-נא אמתך באזניך ושמע את דברי אמתך
25:25 אל-נא ישים אדני את-לבו אל-איש הבליעל הזה על-נבל כי כשמו כן-הוא נבל שמו ונבלה עמו ואני אמתך לא ראיתי את-נערי אדני אשר שלחת
25:26 ועתה אדני חי-יהוה וחי-נפשך אשר מנעך יהוה מבוא בדמים והושע ידך לך ועתה יהיו כנבל איביך והמבקשים אל-אדני רעה
25:27 ועתה הברכה הזאת אשר-הביא שפחתך לאדני ונתנה לנערים המתהלכים ברגלי אדני
25:28 שא נא לפשע אמתך כי עשה-יעשה יהוה לאדני בית נאמן כי-מלחמות יהוה אדני נלחם ורעה לא-תמצא בך מימיך
25:29 ויקם אדם לרדפך ולבקש את-נפשך והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את יהוה אלהיך ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע
25:30 והיה כי-יעשה יהוה לאדני ככל אשר-דבר את-הטובה עליך וצוך לנגיד על-ישראל
25:31 ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדני ולשפך-דם חנם ולהושיע אדני לו והיטב יהוה לאדני וזכרת את-אמתך
25:32 ויאמר דוד לאביגל ברוך יהוה אלהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי
25:33 וברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים והשע ידי לי
25:34 ואולם חי-יהוה אלהי ישראל אשר מנעני מהרע אתך כי לולי מהרת ותבאתי לקראתי כי אם-נותר לנבל עד-אור הבקר משתין בקיר
25:35 ויקח דוד מידה את אשר-הביאה לו ולה אמר עלי לשלום לביתך ראי שמעתי בקולך ואשא פניך
25:36 ותבא אביגיל אל-נבל והנה-לו משתה בביתו כמשתה המלך ולב נבל טוב עליו והוא שכר עד-מאד ולא-הגידה לו דבר קטן וגדול עד-אור הבקר
25:37 ויהי בבקר בצאת היין מנבל ותגד-לו אשתו את-הדברים האלה וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן
25:38 ויהי כעשרת הימים ויגף יהוה את-נבל וימת
25:39 וישמע דוד כי מת נבל ויאמר ברוך יהוה אשר רב את-ריב חרפתי מיד נבל ואת-עבדו חשך מרעה ואת רעת נבל השיב יהוה בראשו וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה
25:40 ויבאו עבדי דוד אל-אביגיל הכרמלה וידברו אליה לאמר דוד שלחנו אליך לקחתך לו לאשה
25:41 ותקם ותשתחו אפים ארצה ותאמר הנה אמתך לשפחה לרחץ רגלי עבדי אדני
25:42 ותמהר ותקם אביגיל ותרכב על-החמור וחמש נערתיה ההלכות לרגלה ותלך אחרי מלאכי דוד ותהי-לו לאשה
25:43 ואת-אחינעם לקח דוד מיזרעאל ותהיין גם-שתיהן לו לנשים
25:44 ושאול נתן את-מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן-ליש אשר מגלים
26:1 ויבאו הזפים אל-שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר בגבעת החכילה על פני הישימן
26:2 ויקם שאול וירד אל-מדבר-זיף ואתו שלשת-אלפים איש בחורי ישראל לבקש את-דוד במדבר-זיף
26:3 ויחן שאול בגבעת החכילה אשר על-פני הישימן על-הדרך ודוד ישב במדבר וירא כי בא שאול אחריו המדברה
26:4 וישלח דוד מרגלים וידע כי-בא שאול אל-נכון
26:5 ויקם דוד ויבא אל-המקום אשר חנה-שם שאול וירא דוד את-המקום אשר שכב-שם שאול ואבנר בן-נר שר-צבאו ושאול שכב במעגל והעם חנים סביבתו
26:6 ויען דוד ויאמר אל-אחימלך החתי ואל-אבישי בן-צרויה אחי יואב לאמר מי-ירד אתי אל-שאול אל-המחנה ויאמר אבישי אני ארד עמך
26:7 ויבא דוד ואבישי אל-העם לילה והנה שאול שכב ישן במעגל וחניתו מעוכה-בארץ מראשתו ואבנר והעם שכבים סביבתו
26:8 ויאמר אבישי אל-דוד סגר אלהים היום את-אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו
26:9 ויאמר דוד אל-אבישי אל-תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח יהוה ונקה
26:10 ויאמר דוד חי-יהוה כי אם-יהוה יגפנו או-יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה
26:11 חלילה לי מיהוה משלח ידי במשיח יהוה ועתה קח-נא את-החנית אשר מראשתו ואת-צפחת המים ונלכה לנו
26:12 ויקח דוד את-החנית ואת-צפחת המים מראשתי שאול וילכו להם ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת יהוה נפלה עליהם
26:13 ויעבר דוד העבר ויעמד על-ראש-ההר מרחק רב המקום ביניהם
26:14 ויקרא דוד אל-העם ואל-אבנר בן-נר לאמר הלוא תענה אבנר ויען אבנר ויאמר מי אתה קראת אל-המלך
26:15 ויאמר דוד אל-אבנר הלוא-איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת אל-אדניך המלך כי-בא אחד העם להשחית את-המלך אדניך
26:16 לא-טוב הדבר הזה אשר עשית חי-יהוה כי בני-מות אתם אשר לא-שמרתם על-אדניכם על-משיח יהוה ועתה ראה אי-חנית המלך ואת-צפחת המים אשר מראשתו
26:17 ויכר שאול את-קול דוד ויאמר הקולך זה בני דוד ויאמר דוד קולי אדני המלך
26:18 ויאמר למה זה אדני רדף אחרי עבדו כי מה עשיתי ומה-בידי רעה
26:19 ועתה ישמע-נא אדני המלך את דברי עבדו אם-יהוה הסיתך בי ירח מנחה ואם בני האדם ארורים הם לפני יהוה כי-גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבד אלהים אחרים
26:20 ועתה אל-יפל דמי ארצה מנגד פני יהוה כי-יצא מלך ישראל לבקש את-פרעש אחד כאשר ירדף הקרא בהרים
26:21 ויאמר שאול חטאתי שוב בני-דוד כי לא-ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד
26:22 ויען דוד ויאמר הנה החנית המלך ויעבר אחד מהנערים ויקחה
26:23 ויהוה ישיב לאיש את-צדקתו ואת-אמנתו אשר נתנך יהוה היום ביד ולא אביתי לשלח ידי במשיח יהוה
26:24 והנה כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני כן תגדל נפשי בעיני יהוה ויצלני מכל-צרה
26:25 ויאמר שאול אל-דוד ברוך אתה בני דוד גם עשה תעשה וגם יכל תוכל וילך דוד לדרכו ושאול שב למקומו
27:1 ויאמר דוד אל-לבו עתה אספה יום-אחד ביד-שאול אין-לי טוב כי המלט אמלט אל-ארץ פלשתים ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל-גבול ישראל ונמלטתי מידו
27:2 ויקם דוד ויעבר הוא ושש-מאות איש אשר עמו אל-אכיש בן-מעוך מלך גת
27:3 וישב דוד עם-אכיש בגת הוא ואנשיו איש וביתו דוד ושתי נשיו אחינעם היזרעאלית ואביגיל אשת-נבל הכרמלית
27:4 ויגד לשאול כי-ברח דוד גת ולא-יוסף עוד לבקשו
27:5 ויאמר דוד אל-אכיש אם-נא מצאתי חן בעיניך יתנו-לי מקום באחת ערי השדה ואשבה שם ולמה ישב עבדך בעיר הממלכה עמך
27:6 ויתן-לו אכיש ביום ההוא את-צקלג לכן היתה צקלג למלכי יהודה עד היום הזה
27:7 ויהי מספר הימים אשר-ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים
27:8 ויעל דוד ואנשיו ויפשטו אל-הגשורי והגרזי והעמלקי כי הנה ישבות הארץ אשר מעולם בואך שורה ועד-ארץ מצרים
27:9 והכה דוד את-הארץ ולא יחיה איש ואשה ולקח צאן ובקר וחמרים וגמלים ובגדים וישב ויבא אל-אכיש
27:10 ויאמר אכיש אל-פשטתם היום ויאמר דוד על-נגב יהודה ועל-נגב הירחמאלי ואל-נגב הקיני
27:11 ואיש ואשה לא-יחיה דוד להביא גת לאמר פן-יגדו עלינו לאמר כה-עשה דוד וכה משפטו כל-הימים אשר ישב בשדה פלשתים
27:12 ויאמן אכיש בדוד לאמר הבאש הבאיש בעמו בישראל והיה לי לעבד עולם
28:1 ויהי בימים ההם ויקבצו פלשתים את-מחניהם לצבא להלחם בישראל ויאמר אכיש אל-דוד ידע תדע כי אתי תצא במחנה אתה ואנשיך
28:2 ויאמר דוד אל-אכיש לכן אתה תדע את אשר-יעשה עבדך ויאמר אכיש אל-דוד לכן שמר לראשי אשימך כל-הימים
28:3 ושמואל מת ויספדו-לו כל-ישראל ויקברהו ברמה ובעירו ושאול הסיר האבות ואת-הידענים מהארץ
28:4 ויקבצו פלשתים ויבאו ויחנו בשונם ויקבץ שאול את-כל-ישראל ויחנו בגלבע
28:5 וירא שאול את-מחנה פלשתים וירא ויחרד לבו מאד
28:6 וישאל שאול ביהוה ולא ענהו יהוה גם בחלמות גם באורים גם בנביאם
28:7 ויאמר שאול לעבדיו בקשו-לי אשת בעלת-אוב ואלכה אליה ואדרשה-בה ויאמרו עבדיו אליו הנה אשת בעלת-אוב בעין דור
28:8 ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים וילך הוא ושני אנשים עמו ויבאו אל-האשה לילה ויאמר קסומי-נא לי באוב והעלי לי את אשר-אמר אליך
28:9 ותאמר האשה אליו הנה אתה ידעת את אשר-עשה שאול אשר הכרית את-האבות ואת-הידעני מן-הארץ ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני
28:10 וישבע לה שאול ביהוה לאמר חי-יהוה אם-יקרך עון בדבר הזה
28:11 ותאמר האשה את-מי אעלה-לך ויאמר את-שמואל העלי-לי
28:12 ותרא האשה את-שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה אל-שאול לאמר למה רמיתני ואתה שאול
28:13 ויאמר לה המלך אל-תיראי כי מה ראית ותאמר האשה אל-שאול אלהים ראיתי עלים מן-הארץ
28:14 ויאמר לה מה-תארו ותאמר איש זקן עלה והוא עטה מעיל וידע שאול כי-שמואל הוא ויקד אפים ארצה וישתחו
28:15 ויאמר שמואל אל-שאול למה הרגזתני להעלות אתי ויאמר שאול צר-לי מאד ופלשתים נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא-ענני עוד גם ביד-הנביאם גם-בחלמות ואקראה לך להודיעני מה אעשה
28:16 ויאמר שמואל ולמה תשאלני ויהוה סר מעליך ויהי ערך
28:17 ויעש יהוה לו כאשר דבר בידי ויקרע יהוה את-הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד
28:18 כאשר לא-שמעת בקול יהוה ולא-עשית חרון-אפו בעמלק על-כן הדבר הזה עשה-לך יהוה היום הזה
28:19 ויתן יהוה גם את-ישראל עמך ביד-פלשתים ומחר אתה ובניך עמי גם את-מחנה ישראל יתן יהוה ביד-פלשתים
28:20 וימהר שאול ויפל מלא-קומתו ארצה וירא מאד מדברי שמואל גם-כח לא-היה בו כי לא אכל לחם כל-היום וכל-הלילה
28:21 ותבוא האשה אל-שאול ותרא כי-נבהל מאד ותאמר אליו הנה שמעה שפחתך בקולך ואשים נפשי בכפי ואשמע את-דבריך אשר דברת אלי
28:22 ועתה שמע-נא גם-אתה בקול שפחתך ואשמה לפניך פת-לחם ואכול ויהי בך כח כי תלך בדרך
28:23 וימאן ויאמר לא אכל ויפרצו-בו עבדיו וגם-האשה וישמע לקלם ויקם מהארץ וישב אל-המטה
28:24 ולאשה עגל-מרבק בבית ותמהר ותזבחהו ותקח-קמח ותלש ותפהו מצות
28:25 ותגש לפני-שאול ולפני עבדיו ויאכלו ויקמו וילכו בלילה ההוא
29:1 ויקבצו פלשתים את-כל-מחניהם אפקה וישראל חנים בעין אשר ביזרעאל
29:2 וסרני פלשתים עברים למאות ולאלפים ודוד ואנשיו עברים באחרנה עם-אכיש
29:3 ויאמרו שרי פלשתים מה העברים האלה ויאמר אכיש אל-שרי פלשתים הלוא-זה דוד עבד שאול מלך-ישראל אשר היה אתי זה ימים או-זה שנים ולא-מצאתי בו מאומה מיום נפלו עד-היום הזה
29:4 ויקצפו עליו שרי פלשתים ויאמרו לו שרי פלשתים השב את-האיש וישב אל-מקומו אשר הפקדתו שם ולא-ירד עמנו במלחמה ולא-יהיה-לנו לשטן במלחמה ובמה יתרצה זה אל-אדניו הלוא בראשי האנשים ההם
29:5 הלוא-זה דוד אשר יענו-לו במחלות לאמר הכה שאול באלפיו ודוד ברבבתו
29:6 ויקרא אכיש אל-דוד ויאמר אליו חי-יהוה כי-ישר אתה וטוב בעיני צאתך ובאך אתי במחנה כי לא-מצאתי בך רעה מיום באך אלי עד-היום הזה ובעיני הסרנים לא-טוב אתה
29:7 ועתה שוב ולך בשלום ולא-תעשה רע בעיני סרני פלשתים
29:8 ויאמר דוד אל-אכיש כי מה עשיתי ומה-מצאת בעבדך מיום אשר הייתי לפניך עד היום הזה כי לא אבוא ונלחמתי באיבי אדני המלך
29:9 ויען אכיש ויאמר אל-דוד ידעתי כי טוב אתה בעיני כמלאך אלהים אך שרי פלשתים אמרו לא-יעלה עמנו במלחמה
29:10 ועתה השכם בבקר ועבדי אדניך אשר-באו אתך והשכמתם בבקר ואור לכם ולכו
29:11 וישכם דוד הוא ואנשיו ללכת בבקר לשוב אל-ארץ פלשתים ופלשתים עלו יזרעאל
30:1 ויהי בבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי ועמלקי פשטו אל-נגב ואל-צקלג ויכו את-צקלג וישרפו אתה באש
30:2 וישבו את-הנשים אשר-בה מקטן ועד-גדול לא המיתו איש וינהגו וילכו לדרכם
30:3 ויבא דוד ואנשיו אל-העיר והנה שרופה באש ונשיהם ובניהם ובנתיהם נשבו
30:4 וישא דוד והעם אשר-אתו את-קולם ויבכו עד אשר אין-בהם כח לבכות
30:5 ושתי נשי-דוד נשבו אחינעם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי
30:6 ותצר לדוד מאד כי-אמרו העם לסקלו כי-מרה נפש כל-העם איש על-בנו ועל-בנתיו ויתחזק דוד ביהוה אלהיו
30:7 ויאמר דוד אל-אביתר הכהן בן-אחימלך הגישה-נא לי האפד ויגש אביתר את-האפד אל-דוד
30:8 וישאל דוד ביהוה לאמר ארדף אחרי הגדוד-הזה האשגנו ויאמר לו רדף כי-השג תשיג והצל תציל
30:9 וילך דוד הוא ושש-מאות איש אשר אתו ויבאו עד-נחל הבשור והנותרים עמדו
30:10 וירדף דוד הוא וארבע-מאות איש ויעמדו מאתים איש אשר פגרו מעבר את-נחל הבשור
30:11 וימצאו איש-מצרי בשדה ויקחו אתו אל-דוד ויתנו-לו לחם ויאכל וישקהו מים
30:12 ויתנו-לו פלח דבלה ושני צמקים ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא-אכל לחם ולא-שתה מים שלשה ימים ושלשה לילות
30:13 ויאמר לו דוד למי-אתה ואי מזה אתה ויאמר נער מצרי אנכי עבד לאיש עמלקי ויעזבני אדני כי חליתי היום שלשה
30:14 אנחנו פשטנו נגב הכרתי ועל-אשר ליהודה ועל-נגב כלב ואת-צקלג שרפנו באש
30:15 ויאמר אליו דוד התורדני אל-הגדוד הזה ויאמר השבעה לי באלהים אם-תמיתני ואם-תסגרני ביד-אדני ואורדך אל-הגדוד הזה
30:16 וירדהו והנה נטשים על-פני כל-הארץ אכלים ושתים וחגגים בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה
30:17 ויכם דוד מהנשף ועד-הערב למחרתם ולא-נמלט מהם איש כי אם-ארבע מאות איש-נער אשר-רכבו על-הגמלים וינסו
30:18 ויצל דוד את כל-אשר לקחו עמלק ואת-שתי נשיו הציל דוד
30:19 ולא נעדר-להם מן-הקטן ועד-הגדול ועד-בנים ובנות ומשלל ועד כל-אשר לקחו להם הכל השיב דוד
30:20 ויקח דוד את-כל-הצאן והבקר נהגו לפני המקנה ההוא ויאמרו זה שלל דוד
30:21 ויבא דוד אל-מאתים האנשים אשר-פגרו מלכת אחרי דוד וישיבם בנחל הבשור ויצאו לקראת דוד ולקראת העם אשר-אתו ויגש דוד את-העם וישאל להם לשלום
30:22 ויען כל-איש-רע ובליעל מהאנשים אשר הלכו עם-דוד ויאמרו יען אשר לא-הלכו עמי לא-נתן להם מהשלל אשר הצלנו כי-אם-איש את-אשתו ואת-בניו וינהגו וילכו
30:23 ויאמר דוד לא-תעשו כן אחי את אשר-נתן יהוה לנו וישמר אתנו ויתן את-הגדוד הבא עלינו בידנו
30:24 ומי ישמע לכם לדבר הזה כי כחלק הירד במלחמה וכחלק הישב על-הכלים יחדו יחלקו
30:25 ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחק ולמשפט לישראל עד היום הזה
30:26 ויבא דוד אל-צקלג וישלח מהשלל לזקני יהודה לרעהו לאמר הנה לכם ברכה משלל איבי יהוה
30:27 לאשר בבית-אל ולאשר ברמות-נגב ולאשר ביתר
30:28 ולאשר בערער ולאשר בשפמות ולאשר באשתמע
30:29 ולאשר ברכל ולאשר בערי הירחמאלי ולאשר בערי הקיני
30:30 ולאשר בחרמה ולאשר בבור-עשן ולאשר בעתך
30:31 ולאשר בחברון ולכל-המקמות אשר-התהלך-שם דוד הוא ואנשיו
31:1 ופלשתים נלחמים בישראל וינסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבע
31:2 וידבקו פלשתים את-שאול ואת-בניו ויכו פלשתים את-יהונתן ואת-אבינדב ואת-מלכי-שוע בני שאול
31:3 ותכבד המלחמה אל-שאול וימצאהו המורים אנשים בקשת ויחל מאד מהמורים
31:4 ויאמר שאול לנשא כליו שלף חרבך ודקרני בה פן-יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו-בי ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד ויקח שאול את-החרב ויפל עליה
31:5 וירא נשא-כליו כי מת שאול ויפל גם-הוא על-חרבו וימת עמו
31:6 וימת שאול ושלשת בניו ונשא כליו גם כל-אנשיו ביום ההוא יחדו
31:7 ויראו אנשי-ישראל אשר-בעבר העמק ואשר בעבר הירדן כי-נסו אנשי ישראל וכי-מתו שאול ובניו ויעזבו את-הערים וינסו ויבאו פלשתים וישבו בהן
31:8 ויהי ממחרת ויבאו פלשתים לפשט את-החללים וימצאו את-שאול ואת-שלשת בניו נפלים בהר הגלבע
31:9 ויכרתו את-ראשו ויפשיטו את-כליו וישלחו בארץ-פלשתים סביב לבשר בית עצביהם ואת-העם
31:10 וישמו את-כליו בית עשתרות ואת-גויתו תקעו בחומת בית שן
31:11 וישמעו אליו ישבי יביש גלעד את אשר-עשו פלשתים לשאול
31:12 ויקומו כל-איש חיל וילכו כל-הלילה ויקחו את-גוית שאול ואת גוית בניו מחומת בית שן ויבאו יבשה וישרפו אתם שם
31:13 ויקחו את-עצמתיהם ויקברו תחת-האשל ביבשה ויצמו שבעת ימים